106. שנית, אמנם ויויאן הציגה אישור בדבר התלונה שהגישה כנגד רפי בקשר עם הזיוף הנטען, אולם לא פירטה מה עלה בגורלה של אותה תלונה – האם התלונה התקבלה והוגש כתב אישום כנגד רפי או שמא התלונה נסגרה? וככל שנסגרה, האם נסגרה מחמת חוסר ראיות או מחוסר אשמה? הדבר לא הובהר כדבעי ומשכך אין לי אלא להניח כי בסופו של יום התלונה נסגרה ולא הוגש כתב אישום כנגד רפי, שכן אילו היה מוגש כתב אישום, ודאי הייתה ויויאן טורחת לציין זאת ולתמוך את טענת הזיוף על ההמחאות, אולם משעה שנמנעה מלעשות כן, חזקה כי הדבר היה משמש לרעתה ועל כן נמנעה מכך.
107. למעשה, מלבד טענתה של ויויאן שלפיה רפי זייף את חתימותיה על המחאות של דיטיילס (ושכאמור גובתה בתלונה רשמית למשטרת ישראל ושלא ברור מה עלה בגורלה), לא הוכח כי אכן בוצע זיוף, מה גם שרפי הכחיש בתוקף טענה זו ועדותו אמינה עלי. ויויאן לא צירפה ראיה כלשהי אשר יש בה כדי להוכיח את טענת הזיוף, למשל חוות דעת מומחה של גרפולוג, הודאה מפורשת של רפי וכיוצא באלה ראיות בעלת משקל.
108. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שטענת זיוף היא טענה חמורה שלשם הוכחתה יש לעמוד בנטל הוכחה מוגבר, וכאמור ויויאן אף לא עמדה בנטל ההוכחה ה"רגיל", משעה שלא הציגה ראיות ממשיות להוכחת טענותיה, אני קובע כי טענת הזיוף לא הוכחה והיא נדחית, אפוא.
109. בכל הנוגע לטענה שלפיה רפי השתלט על העסק בניגוד להסכם, אינני סבור כי התנהלותו של רפי עולה כדי הפרה של הסכם השותפות. אין ספק כי רפי נטל חלק פעיל מאוד בניהול העסק והגם שהסכם השותפות עסק בשותפות שבין ויויאן לדיאנה בחנות, הרי שרפי היה "הרוח החיה" שעמדה מאחורי השותפות וניהול העסק, ובכלל זה רפי הוא מי שניסח בכתב ידו את ההסכמים מושא התביעה דנא, ואף סיפק שירותים חשבונאיים לדיטיילס והכל כפי שנקבע בהסכמים.
110. מטענות הצדדים עולה כי רפי ערך מעקב יומיומי אחר ההתנהלות הכלכלית של החנות ואף פעל מול הבנק שבו התנהל החשבון של דיטיילס, אולם, משעה שכאמור רפי היה הרוח החיה שמאחורי השותפות, סיפק שירותים חשבונאיים לעסק, הוציא תלושי שכר לעובדים ודיווח לרשויות המס בשם דיטיילס (פרוט' 11.5.17, עמ' 24, ש' 12-15), כמו גם היה בעל מניות בחלפון אחזקות שהייתה צד להסכמים ובעלה של דיאנה שהייתה שותפה שוות זכויות בחנות, הרי שקשה להלום טענה שלפיה התנהלותו זו של רפי עולה כדי הפרת ההסכם.
111. יתרה מכך, רפי העמיד לטובת העסק הלוואות בסכומים העולים כדי עשרות אלפי שקלים – וככל שויויאן רצתה להרחיק את רפי מהעסק, מדוע הסכימה לאפשר לו להזרים לדיטיילס הלוואות בסכומים ע"ס עשרות אלפי שקלים? מתצלומי השיקים שצירפו חלפון עולה כי ההלוואות הנ"ל ניתנו לכל המוקדם ביום 2.4.14, אולם ההצעה הראשונה לפירוק השותפות שיזמה ויויאן נשלחה רק ביום 10.6.14, כלומר, במשך למעלה מחודשיים ויויאן ישבה בחיבוק ידיים ואיפשרה לחלפון להמשיך ולהשקיע בעסק כספים, וככל שלשיטתה כפה רפי את רצונו להלוות כספים לבית העסק ולא איפשר נטילת הלוואות מגופים חיצוניים, מדוע לא עצרה בעדו או ביקשה לפרק את השותפות כבר באותה העת? הדברים אומרים דרשני. יתרה מכך, גם לא הוצגה ראיה ממשית על כך שכהן התלוננו בזמן אמת על התנהלותו הנזכרת לעיל של רפי.
112. לאור כל האמור, אינני סבור כי מעורבותו של רפי בניהול העסק עולה כדי הפרה של הסכם השותפות וטענה זו נדחית, אפוא.
113. עוד נטען כי רפי סירב לשלם את שכר העובדות ופעל לסגור את תיק הניכויים של דיטיילס, הגם שדיטיילס עדיין העסיקה עובדות והכל במטרה למוטט את החברה. מנגד, העיד רפי בהקשר זה כי "גם זה שנעשה ביולי אחרי שהוחלפו המפתחות תלושי שכר לא הוגשו בשם החברה וכדי למנוע את זה שהחברה לא דיווחה על העסקת עובדים, אני הגשתי בקשה לסגירת תיק הניכויים כדי להגן על החברה..." (פרוט' 11.5.17, עמ' 27, ש' 17-21).
114. נימוקו של רפי בהקשר זה מקובל עלי. כזכור מכתבו של פקיד השומה ברשות המסים בדבר סגירת תיק הניכויים של החברה נשלח ביום 16.7.14 ובו נכתב כי "לפי הודעת המייצג מתאריך 16/7/2014 רשמנו לפנינו, כי הפסקת להעסיק עובדים מ-01/06/2014".
115. כלומר, פנייתו של רפי לסגירת תיק הניכויים נעשתה במועד שבו הלכה למעשה חדלה השותפות שהופעלה על ידי דיטיילס מלתפקד, שהרי כבר בתחילת מאי 2014 חדל שיתוף הפעולה בין דיאנה וויויאן ולא חודש הסכם השכירות. מקובלת עלי גם טענתו של רפי שלפיה הוא פעל לסגור את תיק הניכויים על מנת להגן על החברה, בפרט בנסיבות שבהן אשתו היא בעלת מניות במחצית ממניות החברה. מדובר כאמור בשלב שבו שני הצדדים החלו בפעולות חד צדדיות עקב הנתק ביניהם שהוא תוצאה של חוסר כימיה בין הצדדים שהוביל להאשמות הדדיות הנוגעות בחלקן הניכר להתנהלות בין-אישית בין השותפות ואשר לא מעידות על הפרה ממשית של הסכם השותפות על ידי מי מהצדדים.
116. בנוסף טענו בני הזוג כהן כי למרות שרפי ידע כי בוטלה מסגרת האשראי בחשבון וכי שיקים מסורבים בחשבון, ביקש להפקיד שני שיקים בחשבון וזאת במטרה להביא להגבלת החשבון ולפגוע בחברה ובבעלות המניות בחברה.
117. מנגד, הכחיש רפי טענות אלה והעיד כי "השיקים הופקדו באיחור רב מאוד, זמן פרעונם הוא הרבה לפני שמסגרת האשראי חוסלה. שיקים מאפריל שעד יוני לא הפקדתי" (פרוט' 11.5.17, עמ' 28, ש' 13-15). כמו כן, כאשר נשאל רפי האם ביום 21.5.14 ניסה להפקיד את השיקים והם חזרו, השיב: "כי היה אמור להיכנס כסף לחשבון שויויאן הבטיחה והוא לא הופקד ולכן חזרו" (פרוט' 11.5.17, עמ' 28, ש' 16-17).
118. לאחר עיון, סבורני כי דין טענות כהן להידחות. ביום 4.5.14 הודיע הבנק על ביטול מסגרת האשראי של דיטיילס בתוך 21 ימים, כלומר לכל המוקדם ביום 25.5.14 (ככל שלא מדובר בימי עסקים). לטענת כהן, רפי ניסה להפקיד את השיקים ביום 21.5.14, כלומר לפני מועד ביטול מסגרת האשראי של דיטיילס. כמו כן, העיד רפי כי ויויאן אמורה הייתה להפקיד כספים בחשבון וטענה זו לא נסתרה ואמינה עליי.
119. בנסיבות אלה, סבורני כי אין יסוד לטענה שלפיה רפי ניסה לגרום להגבלת החשבון במכוון. על פניו נראה כי רפי ניסה להפקיד את השיקים בחשבון לפני שהמגבלות שהטיל הבנק על החשבון תיכנסנה לתקפן, שכן כאמור הבנק כתב במכתבו מיום 4.5.14 כי "הנכם נדרשים לדאוג לכך כי החל מהמועד הנ"ל (היינו בתוך 21 ימים ממועד המכתב – י"ד) לא תהיה כל יתרה דביטורית בחשבון הנ"ל. כל יתרת חובה שתהיה בחשבון לאחר המועד הנ"ל תישא את השיעור המרבי של הריבית בחשבון, הכוללת בתוכה גם את התוספת בגין החריגה. לאחר המועד הנ"ל הבנק לא יהיה חייב לכבד כל משיכה שהיא, אשר כתוצאה ממנה תיווצר או תגדל יתרת חובה בחשבון" (נספח 2 לכתב ההגנה). כך או אחרת, גם אירוע זה ארע למעשה אחרי, גם אם מיד אחרי, שהצדדים הפסיקו לשתף פעולה וגם אותו יש לשייך למלחמת הפעולות החד צדדיות לאחר שהשותפות כבר חדלה לפעול למעשה עקב חוסר הכימיה בין הצדדים שהוביל לשבר המדובר.
120. עוד לטענת כהן, גם דיאנה הפרה את הסכם השותפות בכך שהגיעה לעבודה בחנות לעיתים רחוקות בלבד, וגם כאשר הגיעה, היה זה לשם עריכת קניות בכיכר המדינה ותוך סירוב להגיע לפגישות עם ספקים, כך שויויאן נשאה כמעט לבדה בנטל העבודה בחנות; כי דיאנה נטלה מהחנות פריטים רבים מבלי לשלם עבורם ובנוסף כאלף שקיות של החנות בעלות של כ-4.5 ₪ לשקית; וכי בשלב מסוים נטשה דיאנה את החנות והותירה את ויויאן להתמודד לבדה עם העובדים, הנושים והספקים ולא שילמה את דמי השכירות לחודש מאי 2014.
121. אין בידי לקבל גם טענותיהם של כהן כנגד פעולותיה של דיאנה אשר עולות, לטענתם, כדי הפרה של הסכם השותפות, למעט בכל הנוגע לנטילת שקיות החנות, אשר כפי שיפורט להלן אכן אירעה אולם אשר גם היא לא מהווה בגדר הפרת הסכם השותפות.
122. ראשית, לטענת כהן דיאנה הגיעה לחנות לעתים רחוקות בלבד וויויאן נשאה בנטל העבודה בחנות לבדה, אלא שמעיון בשני ההסכמים שכרתו הצדדים, עולה כי לא נקבעו במסגרת ההסכמים הוראות בנוגע לחלוקת העבודה בחנות, כמו גם לזמני ותדירות העבודה בחנות. למעשה, ההסכמים הסדירו את הסוגיות הפיסקאליות והאחרות ולא נגעו כלל בשאלות העבודה היומיומית בחנות. משכך, בהיעדר אינדיקציה לכמות השעות שהייתה צריכה דיאנה להשקיע בעבודה בחנות כמו גם בהיעדר אינדקיציה בדבר השעות שהשקיעה דיאנה בפועל, אין מקום לקבל את הטענה שלפיה דיאנה הפרה את ההסכם בהקשר זה. נוסיף לכך כי בהסכם נרשם במפורש כי חלק מהתשלומים שמשולמים על ידי חלפון הנם עבור פועלה העודף של ויויאן כך שהיה ברור ומוסכם כי היא תקדיש שעות רבות יותר מדיאנה.
123. עוד לטענת ויויאן, דיאנה נטלה לעצמה פריטים מהחנות, מבלי לשאת בתשלום עבורם, בטענה כי בכוונתה למכרם, אולם דיאנה לא שילמה מעולם את התמורה בעד פריטים אלה, המסתכמים באלפי שקלים. כמו כן, צירפה ויויאן לתצהירה (נספח 3) רשימה של פריטים שדיאנה גילתה במסגרת הליכי גילוי המסמכים ושמוכיחים לשיטתה כי דיאנה לא שילמה עבור אותם פריטים או שילמה באופן חלקי בלבד.
124. אלא שעיון באותן רשימות אינה מעלה דבר. מדובר ברשימות מבולגנות, עם קשקושים רבים, שנערכו בכתב יד ושקשה לדלות מהן מידע בצורה מסודרת וקוהרנטית. לא ברור מאותן רשימות האם מדובר בפריטים שהתמורה בעדם שולמה או שמא שולמו תשלומים חלקיים בלבד כפי שטענה ויויאן, ובנסיבות שבהן דיאנה מכחישה כי נטלה פריטים ולא שילמה בעדם (פרוט' 11.5.17, עמ' 22, ש' 8-9), וכשאין בתצהירה של ויויאן התייחסות מפורטת לכל סכום ופרט הרשום ברשימות הנ"ל, אזי אין מנוס מן המסקנה שלפיה ויויאן לא הוכיחה את הטענה המדוברת.
125. בכל הנוגע לטענתה של ויויאן שלפיה דיאנה נטשה את החנות והותירה את ויויאן עם חובות לספקים ועובדים ואף לא שילמה את דמי השכירות של החנות עבור חודש מאי, סבורני כי לטענה זו שני פנים.
126. בכל הנוגע לאי תשלום דמי השכירות עבור חודש מאי 2014, הרי שמר פליסר בעלי הנכס הצהיר בתצהירו ואף העיד כי דמי השכירות שולמו (אמנם באיחור) וכי דיאנה שילמה את חלקה בדמי השכירות (פר' 6.5.18, עמ' 42, ש' 9-15). גם הוכח כי דיאנה עוד קודם לכן חתמה על הסכם השכירות החדש שפליסר שלח וגם צירפה שתי המחאות של דיטיילס בחתימת ידה.
127. לגבי הטענה אודות אי תשלום חובות לספקים, הרי כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין, אכן עולה כי ויויאן נאלצה להתמודד לבדה עם עניין זה, אולם טענה זו מתמקדת בתקופה שלאחר ה"פיצוץ" והנתק בין הצדדים ולא בתקופת הניהול השוטף של העסק.
128. לפיכך, גם אם בהתחשבנות שבין הצדדים חייבת דיאנה להשיב לויויאן כספים בגין תשלום חובות לספקים, אין בכך כדי להפוך את דיאנה למי שהפרה את הסכם השותפות ולמי שגרמה להפסקת הפעילות המשותפת של הצדדים אשר כאמור נגרמה עקב חוסר ההתאמה והכימיה בין השותפים.
129. בין הצדדים התגלעו, אפוא, מחלוקות רבות, אולם כפי שפורט לעיל, לא מצאתי בטענות שטענו הצדדים האחד כלפי משנהו ואשר דנתי בהם עד כה, משום הפרה ממשית של ההסכמים בתקופת הניהול השוטף ולפני הנתק שנוצר בחודש מאי 2014.
130. ההתרשמות של בית בית המשפט כעולה מן האמור לעיל הנה כי הצדדים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי הצד השני הפר את ההסכמים, בין אם עקב כך שמלכתחילה מדובר היה בטענות שלא יכולות להניב מסקנה כזו העוסקות בזוטי דברים (כגון: החבאת שלט המזגן וכל שאר הטענות הנוגעות ליחסים הבין-אישיים שבין דיאנה וויויאן) ובין אם עקב כך שהטענה לא הוכחה ובין אם עקב כך שמדובר בפעולות שנעשו לאחר שהשותפות חדלה למעשה לפעול.
פירוק השותפות בפועל עקב חוסר כימיה בין הצדדים
131. כזכור, ויויאן ודיאנה שכרו את החנות בכיכר המדינה ממר פליסר. בחודש מאי 2014, תקופת השכירות של החנות הגיעה לסיומה ומר פליסר, אשר ביקש להמשיך ולהשכיר לויויאן ודיאנה את החנות, שלח להן טיוטה של ההסכם החדש לחתימתן.
132. אלא שלטענת חלפון, ויויאן סירבה לחתום על הסכם השכירות החדש ללא כל הצדקה, ובסופו של דבר רק דיאנה חתמה על הסכם השכירות. מנגד, הכחישה ויויאן כי סירבה לחתום על הסכם השכירות והעידה כי: "לא נכון שסירבתי לחתום, אני מצטערת לומר שמה שצירפתם זה החתימות של רפי בשם דיאנה. כמו שהוא הצהיר שאפילו בביהמ"ש היא לא חתמה בפנייך" (פרוט' 6.5.18, עמ' 59, ש' 7-8).
133. בפועל, ויויאן לא חתמה על הסכם השכירות, ועל גבי הסכם השכירות מופיעה רק חתימתה של דיאנה (נספח 7 לכתב התביעה), וכזכור, דרושות חתימותיהן של ויויאן ודיאנה במשותף כדי לחייב את דיטיילס.
134. ודוק: אין נפקא מינה אם דיאנה חתמה על הסכם השכירות או רפי חתם בשמה של דיאנה. כך או אחרת, דיאנה מילאה חלקה ואילו ויויאן לא חתמה על ההסכם. האם יש בכך משום הפרת ההסכמים מצד ויויאן? לדעתי התשובה לכך הנה שלילית.
135. כעולה מתיאור השתלשלות העניינים, היחסים של הצדדים עלו על שרטון ונוצר מצב של חוסר אמון וכימיה מובהקים.
136. סירובה של ויויאן לחתום על טיוטת הסכם השכירות נבע מכך שלא הייתה מסוגלת יותר לקיים שותפות עם דיאנה. באותו השלב, היא ודיאנה כבר היו בעלות העסק בצורה שווה. הכספים ששילמו חלפון במסגרת ההסכמים (280,000 ₪ וכן סכום נוסף עבור שווי המלאי ועבור זרם התקבולים מלקוחות, שולמו כדי לקנות את חלקם בעסק, כפי שפורט ועוד יפורט).
137. דומה כי לאחר שהבינה ויויאן כי השותפות עם חלפון לא עולה יפה (וכזכור במסגרת חקירתו הנגדית העיד רפי עצמו כי היחסים בין הצדדים היו "קטסטרופליים" עוד בחודש מרץ 2014 (פרוט' 11.5.17, עמ' 24, ש' 26)), גמרה ויויאן אומר בליבה, לסיים את השותפות ויהי מה ואי החתימה על הסכם השכירות נבע מכך.