138. סבור אני כי זו הייתה זכותה המלאה של ויויאן להגיע למסקנה זו ולהפסיק את הפעילות המשותפת של הצדדים ולפעול לפירוק השותפות. ההסכם הוגדר כ"הסכם שותפות" בין דיאנה וחלפון אחזקות ולבין ויויאן ופטרול.
139. מי שערך את ההסכם ובחר לכנות אותו כהסכם שותפות היה רפי עצמו. לפיכך, יש להחיל על הצדדים וההסכם את דיני השותפות. לפי סעיף 41(א)(3) לפקודת השותפויות, בשותפות לתקופה לא קצובה, כל שותף רשאי להביא לפירוק השותפות בהודעה שניתנת לשותף האחר. אם הסכם השותפות נקבע לתקופה קצובה, השותפות תסתיים מאליה עם גמר התקופה.
140. כמו כן, ניתן להביא לפירוק השותפות באמצעות בית המשפט, כששתיים מהעילות הקבועות בסעיף 45 לפקודה רלוונטיות ביותר לסכסוך בין השותפים בתיק דנא, האחת, קובעת את העילה הבאה: "אחד השותפים, שאיננו המבקש, מפר במזיד או דרך קבע את הסכם השותפות, או מתנהג בענינים אחרים הנוגעים לשותפות בדרך שאין לשותפים אחרים אפשרות מעשית סבירה להמשיך עמו בניהול עסקי השותפות" (סעיף 45(4)), והשנייה את העילה הבאה: "כל אימת שנוצרו נסיבות העושות, לדעת בית המשפט, את פירוק השותפות למעשה של צדק ויושר" (סעיף 45(6)".
141. במסגרת הסכם השותפות נקבע כי השותפות תתקיים לתקופה בת 3 שנים לפחות. אם נגדיר את ההסכם כהסכם לתקופה בלתי קצובה, אזי ויויאן הייתה רשאית להביא לפירוק השותפות בדרך של הודעה חד צדדית. אם נאמר שהמילה "לפחות" הופכת את ההסכם להסכם קצוב עד 17.2.16 ומאותו מועד והלאה להסכם לתקופה לא קצובה, גם אז הייתה רשאית ויויאן להביא לפירוק השותפות, אולם על ידי פנייה לבית המשפט.
142. בנסיבות, גם ברור שפניה כזו הייתה מוצדקת ואף הייתה מניבה את פירוק השותפות שהרי גם רפי העיד כמפורט לעיל כי היחסים הגיעו למצב קטסטרופלי, כך שברור שלא ניתן היה לאכוף על מי מהצדדים את המשך השותפות.
143. ביום 4.5.14 פנתה ויויאן לסניף הבנק שבו התנהל חשבון הבנק של דיטיילס וטענה כי רפי זייף את חתימתה על גבי שיקים של דיטיילס. בעקבות זאת, כאמור, הודיע הבנק על ביטול מסגרת האשראי של דיטיילס בתוך 21 ימים החל ממועד הודעתו.
144. פנייתה של ויויאן לבנק בטענה שלפיה רפי זייף את המחאותיה, תוך חשיפת הגורמים בבנק לסכסוך שבין השותפות, היא מעשה אשר לדידי מהווה נדבך נוסף במאמציה של ויויאן להביא לסיום הפעילות של השותפות במקום שבו יחסי הצדדים הגיעו לכדי מצב שלא ניתן לקבל החלטות משותפות.
145. במקביל לעצירת הפעילות המשותפת, פעלה ויויאן כדי להביא להיפרדות מוסכמת בין הצדדים בכך ששלחה לחלפון הצעות לפירוק השותפות שכללו אופציות שונות, לרבות קניית חלקו של השותף האחר בעסק או שלום בית לשלושה חודשים כדי להביא לסגירת העסק המשותף בצורה מוסכמת ומסודרת (ראה מכתבה מיום 10.6.14). דא עקא, לא באה הסכמה או הצעה נגדית מצד חלפון להצעה זו.
146. ביום 3.7.14 שלחה ויויאן מכתב לרפי ולגב' טל סופרון, בתם של בני הזוג חלפון (נספח 12 לכתב התביעה שכנגד) ובו ביקשה שיעבירו בדחיפות את תלוש השכר של העובדת גב' אודרי בוגנים, משום שעל גב' בוגנים להציג תלושי שכר לבנק במסגרת הליכי רכישת דירה.
147. במועד הסמוך לכך, שלחה ויויאן לרפי מכתב נוסף (נספח 13 לכתב התביעה שכנגד) ובו קבלה על כך שרפי הגיע לחנות לצלם את הסחורה והותיר את החנות פתוחה כשעזב. עוד העלתה ויויאן טרוניות נוספות כלפי בני הזוג חלפון בנוגע לניהול השוטף של העסק.
148. ביום 10.7.14 פנתה ויויאן לחברת התכנה שנתנה שירותים לבית העסק וביקשה לשנות את שם בית העסק ואת מספר הח.פ של הקופה הרושמת (אך בקשה זו בוטלה מסיבה כלשהי).
149. ביום 14.7.14 בוצע איפוס לקופה הרושמת בחנות ושונה הח.פ של החברה המפעילה מהח.פ של חברת דיטיילס לח.פ של חברת "בינגו", ולמעשה פעילות החנות "אופסה" והחלה פעילות חדשה (יצוין כי בשלב זה טרם הוחלף המסוף המאפשר את סליקת האשראי).
150. ביום 15.7.14 נעשתה פניה נוספת לחברת התכנה בנוגע לשינוי מספר ח.פ והחלפת כונן המחשב.
151. ביום 15.7.14 פנה רפי אל פקיד השומה בבקשה לסגור את תיק הניכויים של דיטיילס למן יום 30.4.14 בשל הפסקת העסקת עובדים. בעקבות כך, שלח פקיד השומה מכתב לדיטיילס למחרת היום, שלפיו נרשמה הפסקת העסקת עובדים למן יום 1.6.14.
152. משלא ניתן היה להגיע להסכמה עם דיאנה ושעה שדיאנה הפסיקה להגיע לחנות ונוצר נתק מול חלפון ומבחינתה של דיאנה הפסקת הפעילות של החנות, שהיא נכנסה כשותפה בה רק לפני כשנה וחצי, ככל הנראה לא היה אירוע כה דרמטי ואילו עבור ויויאן, מדובר היה בפרנסה שלה ובחנות שניהלה שנים קודם לכן, חיפשה ויויאן דרך להמשיך את העסק והחלה לחפש, כעדותו של פליסר, שהייתה אמינה עליי, מקום אחר לצורך כך.
153. בסופו של דבר, החליטה ויויאן, בין היתר בעצת פליסר, להמשיך ולשכור את החנות הקיימת. כן החליטה לקבל מימון להמשך הפעילות שלה מאחיה ותוך ניהול העסק החדש תחת אישיות משפטית אחרת לחלוטין, חברת בינגו, השייכת לאחיה וכאשר ממילא לא יכולה הייתה ולא רצתה להמשיך ולהפעיל את חברת דיטיילס, אשר הייתה בבעלות משותפת, כשגם בבנק החשבון היה משותף ודרש חתימה של דיאנה.
154. ביום 1.7.14, עת שהתה דיאנה בחופשת מחלה עקב ניתוח שעברה בעיניה, שלחה לה ויויאן הצעה נוספת בכתב לפירוק השותפות (נספח 8 לתצהיר רפי). דיאנה דחתה הצעה זו.
155. ביום 4.8.14 הודיע פקיד השומה על הפסקת הפעילות בתיק הניכויים של דיטיילס.
156. ביום 21.8.14 הוחלף המסוף בחנות אשר דרכו מתבצעת פעילות האשראי.
157. לסיכום פרק זה ופסק הדין עד כה – לא הייתה הפרה של ההסכמים בין הצדדים בתקופת הניהול השוטף. יחסי הצדדים התערערו במהרה יחסית ונוצר חוסר אמון בוטל ביניהם עקב חוסר כימיה בין הצדדים. במצב זה היה כל שותף רשאי להביא לפירוק השותפות.
158. על כן, אין לראות בפעולות של ויויאן בתקופה זו כגון אי חתימה על הסכם השכירות כהפרה כלשהי של הסכם השותפות או כפגומה מבחינה אחרת. ויואין ניסתה להגיע להסדר עם דיאנה והציע מספר הצעות שונות להיפרדות, אך דיאנה סירבה לכל הסדר, או אז גם רפי פעל להפסקת הפעילות של החברה והשותפות כפי שתואר לעיל.
159. במצב זה, הייתה אמורה להיערך התחשבנות בין השותפים, כאשר במצב שבו המותג המסחרי דיטיילס מפסיק להתקיים ואף צד לא ממשיך אותו, ההתחשבנות אמורה הייתה לכלול חלוקת המלאי, התקבולים שנותרו לקבל מלקוחות, המזומנים בקופה והיתרה בחשבון הבנק והציוד בלבד ומנגד שכל שותף ישא בחובות העסק שווה בשווה.
160. לעומת זאת, אם אחד הצדדים ממשיך בגפו לנהל חנות תחת השם המסחרי דיטיילס, שהפך להיות שייך לשותפים, ברור כי עליו לשלם לצד שכנגד גם את שווי מחצית המוניטין של העסק.
161. דא עקא, התחשבנות לא ניתן היה לעשות, שכן דיאנה לא שיתפה פעולה. מנגד, ויויאן אכן המשיכה לנהל את החנות לבדה תחת השם דיטיילס, גם אם באמצעות חברה אחרת, השייכת לאחיה, ששמה בינגו.
162. אמנם, הדרך הנכונה לפי הדין לפירוק השותפות בחודש מאי 2014, בנסיבות שבהן יש לראות בהסכם כהסכם לתקופה קצובה לפחות עד פברואר 2016, הייתה על דרך של פנייה לבית המשפט וויויאן לא עשתה כן, אולם לדידי, בכך אין לראות משום הפרת הסכם השותפות על ידי ויויאן, אלא הפרה של הוראות הדין ביחס לדרך לפירוק השותפות, כאשר איני רואה איזה נזק נגרם לחלפון עקב כך, שעה שהם יזכו במסגרת תיק זה, לתשלום מלוא שווי מחצית העסק נכון לחודש מאי 2014, כפי שתבעו, כשזה הסכום שהיו ממילא זכאים לו לכל היותר בבית המשפט, לו הוגשה תביעה לפרק את השותפות.
הסעדים המבוקשים בתביעה
163. משעה שקבעתי כי לא הייתה הפרה של ההסכמים וכי ויויאן הייתה רשאית להביא את השותפות לסיומה, יש להידרש לסעדים השונים שתבעו חלפון.
השבת 280,000 ₪ ששולמו ופיצויי קיום על אובדן רווחים בסך 144,000 ₪
164. חלפון עותרים לחייב את כהן להשיב להם 280,000 ₪ אשר שילמו במסגרת הסכם הניסיון והסכם השותפות.
165. סכום זה מורכב משני רכיבים: האחד, הוא הסכום ע"ס 50,000 ₪ אשר שולם במסגרת הסכם הניסיון (לפי סעיף 5); והשני, הוא הסכום ע"ס 230,000 ₪ אשר עליו סוכם גם במסגרת הסכם הניסיון (סעיף 28) וגם במסגרת הסכם השותפות (סעיפים 4-5) ואשר שולם בשתי פעימות – תשלום מיידי ע"ס 150,000 ₪ וכן תשלום נוסף ע"ס 80,000 ₪ אשר נקבע כי ישולם עד ליום 31.1.14.
166. אין מחלוקת כי סכומים אלה שולמו. כהן כינו את הסכומים המדוברים כהשקעה שלא תוחזר, ולטענתם הדבר בא לידי ביטוי בהסכם הניסיון, בכך שבמסגרתו נקבע כי הסכום של 230,000 ₪ ישולם בעד "הוצאות שבהן עמדה פטרול עד אותו מועד", וכי התשלום לא שולם לויויאן כתשלום חודשי עבור עבודתה, אלא לפטרול, ומשכך מדובר בהשקעה. בנוסף טענו כהן כי 230,000 ₪ ששולמו במסגרת הסכם השותפות לא היו "...בגין 'פועלה העודף' של ויויאן כפי שמנסים לטעון כיום".
167. לגבי הסכום של 50,000 ₪ כהן הפנו לסעיף 25 הסכם הניסיון הקובע כי חלפון לא יהיו זכאים לשום החזר של סכום זה ולסעיף 5 להסכם שקבע כי הסכום ישולם עבור פועלה העודף של ויויאן במיזם כמו גם עבור הוצרות שהיו לה בעבר.
168. בהסכם הנסיון אכן נקבע בסעיף 28 כי הסכום של 230,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולם עבור "הוצאות שבהן עמדה פטרול עד אותו מועד". מנגד, במסגרת סעיפים 4 ו-5 להסכם השותפות נקבע כי: "חלפון אחזקות תשלם לפטרול סך 150,000 ₪ בתוספת מע"מ בעבור פועלה העודפת של ויויאן בעבר ובעתיד בהפעלת החנות..." וכן כי "חלפון אחזקות תשלם לפטרול סך 80,000 ₪ נוספים בתוספת מע"מ בשק (צ"ל בשיק – י"ד) ליום 31.1.2014 בעבור פועלה העודפת של ויויאן בהפעלת החנות".
169. לדידי, המסקנה המתבקשת הנה כי חלק מהסכומים ששילמו חלפון במסגרת הסכם הניסיון והסכם השותפות, היו עבור קניית מחצית העסק וחלקם האחר היה בגין העובדה שגם בעתיד ראו הצדדים בויויאן כמי שתשקיע בעסק שעות עבודה רבות יותר מדיאנה וזאת כמי שיש לה כישורים וניסיון עודפים בהרבה על אלה של דיאנה שהייתה חסרת נסיון לחלוטין.
170. נוכח העובדה שלא הייתה הפרה של הסכם השותפות מצד ויויאן ופטרול, דיאנה וחלפון אחזקות לא זכאים להשבת הסכומים ששילמו במסגרת ההסכמים. הם הפכו לשותפים שווים בעסק ובנסיבות שנוצרו, מה שמגיע להם עם פירוק השותפות בפועל, הנו מחצית שווי נכסי העסק במועד הפירוק.
171. שותף שרוכש מחצית שוויו של עסק ומתחיל לנהל אותו יחד עם שותפו, אינו חסין מפני אפשרות שהשותפות לא תעלה יפה ובמקרה כזה, ככל שלא הייתה הפרה של ההסכם מצד שותפו והסיבה להפסקת הפעילות היא חוסר כימיה בין השותפים, כל שיהיה זכאי לקבל הנו שווי מחצית העסק נכון למועד הפירוק ולא את הסכומים ששילם לשותפו כדי לרכוש את מחצית העסק.
172. הסייג היחיד האפשרי לכך במקרה דנא הנו, כי אם חלק מהסכומים שולמו שלא עבור קניית מחצית העסק בלבד, אלא גם עבור פועלה העודף של ויויאן בחנות בעתיד, יתכן ויש להשיב לדיאנה וחלפון אחזקות את אותו החלק עבור פועלה העודף של ויויאן, לתקופה שבה כבר לא ניתן לראות אותה כמי שפעלה בצורה עודפת וזאת משהשותפות פורקה.
173. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על חלפון. לדידי, הם לא עמדו בנטל זה.
174. נתחיל מכך שההסכמים כוללים סעיפים סותרים בעניין זה. הסכם הניסיון קובע כי 230,000 ש"ח משולמים עבור הוצאות שנשאה פטרול עד אותו מועד ואילו הסכם השותפות קובע כי הסכום הנו עבור פועלה העודף של ויויאן בעבר ובעתיד.
175. הסכם השותפות הנו אמנם מאוחר להסכם הניסיון, אולם לא ניתן להתעלם מכך שרפי הוא זה שניסח כתב ידו את שני ההסכמים, כי כהן לא היו מיוצגים על ידי עורך דין או בכלל וכי רפי הוא בכל זאת רו"ח מדופלם, גם אם לא עורך דין. כל ספק עקב ניסוח לא מוצלח צריך לפעול אפוא לחובת חלפון.
176. לא רק שיש סתירה כאמור בהגדרת התשלום של 230,000 ₪ הרי שגם בהסכם השותפות עצמו בו נקבע לגבי הסכום של 150,000 ₪ כי הוא משולם עבור "...פועלה העודפת של ויויאן בעבר ובעתיד בהפעלת החנות..." ולגבי הסכום של 80,000 ₪ כי הוא משולם עבור "...פועלה העודפת של ויויאן בהפעלת החנות", לא נקבע איזה חלק מתוכו הוא עבור העבר ואיזה עבור העתיד.
177. ההסכם לא מציין זאת. גם רפי עצמו לא ידע לומר, כשנשאל על כך בחקרירה הנגדית (עמ' 25 ש' 18). רפי העיד כי ויויאן הייתה כוח העבודה של החנות וכי הכוונה הייתה כי בעוד 3.5 שנים גם דיאנה תרכוש מיומנות (עמ' 25 ש' 12 – 16).
178. כהן בעדותם טענו כי אינם יודעים בכלל למה הכוונה "פועלה העודף" והסכום של 230,000 ₪ שולם עבור הוצאות שפטרול נשאה בהן עד אז ובכל מקרה לא עבור פועלה העודף של ויויאן. נדמה כי אפשר לראות זהות מסוימת בין הגדרת התשלום כמשולם עבור ההוצאות של פטרול עד אותו מועד ולבין הגדרתו כמשולם עבור פועלה העודף של ויויאן בעבר. לפיכך, השאלה הגדולה היא איזה חלק מהסכום שולם עבור העבר ואיזה עבור העתיד.
179. שעה שרק חלק מהסכום הנ"ל שולם עבור פועלה העודף של ויויאן בעתיד, אולם ההסכם לא קבע איזה חלק וגם רפי עצמו לא ידע לומר, אין מנוס מהמסקנה כי לא הוכח הסכום ששולם עבור העתיד. נסיבות אלה, בית המשפט לא מוסמך להחליט על סכום לפי אמדנא דדיינא, שכן אין לבית המשפט פרמטר כלשהוח לפיו יחליט על כך, בפרט שרפי עצמו לא ידע לומר.
180. נראה לכאורה כי ניסוח התשלום המדובר של 230,000 ₪ בהסכמים מחד כהחזר הוצאות ומאידך עבור פועלה העודף של ויויאן בעבר ובעתיד, אפשר ונולד מסיבות של תכנון מס שהגה רפי ומכל מקום, אין לו להלין אלא על עצמו, אם כך בחר להגדיר את התשלום ולא בצורה ברורה יותר, כגון איזה חלק משולם עבור רכישת מחצית העסק ואיזה חלק עבור שעות עבודה עודפות של ויויאן לעתיד ולאיזה תקופה לעתיד.