71. כלומר, עינינו הרואות כי גם כהן עצמם סברו, ובזמן אמת, כי לדיאנה זכויות במחצית העסק, לרבות במלאי ובמוניטין, והם הציעו לרכוש זכויות אלה על מנת לפרק את השותפות, ודברים אלה עולים כדי הודאה הרורה בזכויותיה של דיאנה במחצית מהזכויות בעסק.
72. בהקשר זה יצוין כי כהן טענו במסגרת סיכומיהם כי מכתב זה הוא בבחינת מצג שווא, היות שב"כ של כהן שכתב את המכתב נשכר לפרק זמן קצר וכתב מכתב מבלי להכיר את הפרטים לעומקם, וכי ממילא נכתב במכתב זה כי אין בו כדי לפגוע בזכויות לפי הסכם, וכי מכתב זה לא גולה במסגרת הליכי גילוי המסמכים.
73. בכל הכבוד, אין ממש בטענותיהם של כהן. מושכלות יסוד הן כי שלוחו של אדם כמותו, ודאי כאשר מדובר בנסיבות שבהן עורך דין מייצג צד במסגרת סכסוך ושולח מכתב מטעמו לב"כ של הצד שכנגד וזאת לאחר פגישה שערכו בנושא, שכן בראשית המכתב נכתב "בהמשך לפגישתנו, להלן הצעות מרשתי לפירוק השותפות, כדלקמן..". כלומר, עו"ד לאור נפגש עם עו"ד רוטברט על מנת לדון בדרכים לפירוק השותפות שבין הצדדים בהתאם להצעות שהציעה ויויאן ("הצעות מרשתי לפירוק השותפות").
74. כמו כן, במסגרת סעיף 57 לכתב התביעה שכנגד, טענה ויויאן כי לאחר שליחת מכתבה ביום 10.6.14 שבו הציעה לפרק את השותפות, היא "שבה ופנתה באמצעות באמצעות באי כוחה והציעה הצעות לסיום המחלוקות בדרכי שלום...", ובמילים אחרות, ויויאן מנסה לאחוז במקל משני קצותיו במובן זה שכשהדבר מתיישב עם גרסתה לאירועים, אזי היא מתייחסת לעו"ד לאור כאל בא כוחה, אשר באמצעותו ניסתה ליישב את המחלוקות, אולם כאשר תוכן מכתבו של עו"ד לאור איננו מתיישב עם גרסתה, אזי מדובר בעו"ד שנשכר לפרק זמן קצר ושלא היה מעורה בפרטים...
75. בנסיבות אלה, ומשעה שלא נטען כי עו"ד לאור פעל על דעת עצמו או כי כלל לא הוסמך לייצג את כהן או לשלוח את המכתב, אזי אין מקום לקבל את טענות כהן והתנערותם מהאמור במכתב ששלח בא כוחם היא בבחינת חוסר תום לב.
76. זאת ועוד - עיון מדוקדק מעלה כי קיימת התאמה רבה בין מכתבה של ויויאן לבין מכתבו של ב"כ עו"ד לאור. ראשית, המכתבים נכתבו בהפרש של יום אחד (מכתבה של ויויאן נושא את התאריך 10.6.14 בעוד שמכתבו של עו"ד לאור נושא את התאריך 11.6.14).
77. כמו כן, מעיון בשני המכתבים ניתן לראות כי קיימת התאמה רבה (אם כי לא זהות מוחלטת) מבחינת תכנם בנוגע לשווי הזכויות. במכתבה של ויויאן הציעה ויויאן לרכוש את זכויותיהם של חלפון בעסק תמורת סכום ע"ס 110,000 ₪ והצעה זו עלתה גם במכתבו של עו"ד לאור. כמו כן, במכתבה הציעה ויויאן חלופה נוספת והיא שהצדדים ייפגשו בחנות במוצ"ש ה-28.6.14 וכי "כל צד יגיע לחנות יקח מחצית מהנותר במלאי וכו' לפני סגירה", ואילו במכתבו של עו"ד לאור נכתב כ"אפשרות 4" כי "הצדדים יפגשו במוצאי שבת – 14.6.14 לצורך חלוקת המלאי והציוד בין הצדדים והפסקת הפעילות".
78. במילים אחרות, עינינו הרואות כי אין זה נכון כי עו"ד לאור "כתב מכתב מבלי להכיר את הפרטים לעומקם", כפי שטוענים כהן, שכן מכתבו משקף במידה רבה חלק מההצעות שהציעה ויויאן עצמה לחלפון יום קודם לכן.
79. גם הטענה שלפיה נכתב במכתבו של עו"ד לאור כי אין בו כדי לפגוע בטענה או בתביעה העומדות לויויאן לפי הסכם, אין בה ממש. מדובר בטענה כללית ורחבה שמשמעותה היא כי הצעות הפשרה מטעמה של ויויאן אינן מהוות ויתור על טענות או על זכות תביעה מצדה ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר ביניהם, אך ודאי שאין באמירה כללית ורחבה זו כדי להפוך את מכתבו של עו"ד לאור ככזה שלא נכתב על דעתה של ויויאן.
80. טענה נוספת שטענו כהן במסגרת סיכומיהם היא כי הקופה הרושמת בעסק נותרה ע"ש פטרול ולא הועברה על שם דיטיילס ("...גם התוכנה והמחשב המהווה קופה ממוחשבת בעסק היו ונשארו כל העת רשומים על שם נעלי פטרול בע"מ ומעולם לא הועברו לדיטיילס בע"מ (ת'3), דבר התומך בטענות הנתבעים כי לא נמכרו" (סעיף 73)), אלא שמר בן עמי - נציג חברת התכנה העיד מפורשות כי "לאחר שעשיתי בירור, אני אומר שבאמת החור מפברואר 2014 עד אוגוסט 2014 שילמה חברת דיטיילס בע"מ" (עמ' 36, ש' 4-5). כלומר, אין זה נכון שהקופה הממוחשבת והמחשב היו כל העת על שם פטרול, אלא בין החודשים פברואר ועד אוגוסט 2014 היו על שם דיטיילס, ויש להצטער שוב על כך שב"כ הנתבעים לא דייקה בדבריה.
81. כך או אחרת, גם אילו הייתה פטרול רשומה כבעלי העסק בקופה הרושמת במשך כל התקופה, עדיין ברור לחלוטין כי מדובר בעניין טכני לחלוטין, שלא יכול לשנות מהמסקנות שאליהן הגעתי לעיל בדבר הפכיתה של דיאנה לבעלת מחצית מלוא הזכויות מכל מין וסוג של העסק ואשר מבוססות על פעולות מהותיות של תשלומים ששולמו על ידה לצורך רכישת מחצית הזכויות כאמור והכל כפי שפורט לעיל.
82. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי דיאנה הפכה לשותפה שווה בבית העסק ולבעלים ממחצית כלל הזכויות בעסק מכל סוג ומין.
טענות הצדדים בדבר הפרת הסכם השותפות
83. עתה משקבעתי כי ויויאן ודיאנה היו בעלים במשותף ובאופן שווה בכל הזכויות בעסק, אעבור לבחון האם מי מהצדדים הפר את הוראות ההסכמים, וזאת לאור טענות הדדיות שהעלו הצדדים אחד כנגד השני בהקשר זה.
טענות חלפון בנוגע להפרת ההסכם על ידי בני הזוג כהן
84. לטענת חלפון, לאחר ששולם מלוא התשלום ע"ס 230,000 ₪, כפי שנקבע בהסכמים, חל שינוי ביחסה של ויויאן כלפי דיאנה והיא החלה להפר את הסכם השותפות בכך שהתנכלה לדיאנה והטיחה בה בנוכחות עובדת העסק והלקוחות באופן יומיומי כי אין לה כישורי ניהול ומכירה, כי היא מבריחה לקוחות מהעסק וכי מוטב שדיאנה לא תעבוד בחנות.
85. בנוסף טענו חלפון כי ויויאן החלה להתייחס לסיוע הכלכלי שהעניק רפי לבית העסק כאל מטרד; שינתה את קוד הקופה על מנת להציק לדיאנה; הסתירה את שלט המזגן מפני דיאנה וחדלה מלאפשר לדיאנה ללון אצל דודתה של ויויאן במסגרת נסיעות עסקים לפריז, כפי שהיה נהוג בעבר.
86. עוד לטענת חלפון, ויויאן ניסתה לסחוט את רפי בכך שאיימה לפרק את התא המשפחתי שלו עם דיאנה, ובשלב מסוים חדלה לחלוטין מלבצע מכירות באמצעות כרטיסי אשראי ואת כל התמורה שהתקבלה בחנות נטלה לכיסה הפרטי.
87. לשיטת חלפון, הפעולות המתוארות לעיל עולות כדי הפרה של הסכם השותפות ע"י ויויאן.
88. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות, נחה דעתי כי לא הוכחה הפרת הסכם השותפות על ידי ויויאן במעשים הנטענים, הן משום שחלק מאותם המעשים הנטענים כלל לא הוכחו, והן משום שחלקם כלל אינו מהווים הפרה של ההסכמים. במה דברים אמורים?
89. ראשית, חלפון לא הוכיחו כי ויויאן התנכלה לדיאנה והטיחה בה בפני עובדות ולקוחות העסק דברים קשים. לא הובאו ראיות ספציפיות בנושא זה, למשל על דרך של הגשת תצהירים של לקוחות החנות אשר נחשפו להתנכלויות הנטענות וזימונן לעדות. גם מחקירתה הנגדית של עובדת החנות, גב' אלונה פלקוש, לא עלו מעשים כאמור.
90. גם הטענות בדבר התייחסותה של ויויאן לסיוע הכלכלי שנתן רפי כאל מטרד, שינוי קוד הקופה והסתרת שלט המזגן כדי להציק לדיאנה, והעובדה שויויאן לא איפשרה לדיאנה ללון בבית דודתה בפריז – כל אלה אינן פעולות אשר עולות כדי הפרה של הסכם השותפות.
91. פעולות אלה אמנם מעידות על היחסים העכורים ששררו בין הצדדים, אולם אין מדובר במעשים אשר עולים כדי הפרה של הסכם השותפות, שכן מלבד העובדה שההסכם אינו מסדיר את הנושאים הנ"ל, הרי שמדובר בהתנהלות הנוגעת ליחסים הבין-אישיים שבין הצדדים וברי כי משחקי ה"חתול ועכבר" ששיחקו הצדדים (למשל: החבאת שלט המזגן, לכאורה) אינם עולים כדי הפרה של ההסכם.
92. כך גם לגבי טענת ה"סחיטה" לכאורה מצדה של ויויאן. לטענת חלפון, ביום 22.6.14 שלחה ויויאן לרפי את מסרון הוואטסאפ הבא: "זו הודעה אישית. לאחרונה נצפתה (צ"ל – נצפית) ב1 בבוקר באינטימיות עם מישהי, שאלו אותי זה לא הבעל של שותפתך? אכן איזה עולם קטן. אשתך סיפרה ולא רק לי כמה רע לה איתך וסוף סוף שמעת לפסיכולוגית לעשות משהו עבורה כלומר שותפות בחנות. 1. הכל זרם כשלא הגזמת בשטלתנות (צ"ל – בשתלטנות). 2. מי פנה למי? ברור שעוקץ זו אגדה והגדה! 3. אתה הזקת נוראות לעסק ויש הוכחות רבות. 4. עצה טובה. פנק את אשתך. תתייחס אליה מגיע לה ולו רק בגלל שהיא אם ילדיך באמת". במסרון נוסף שנשלח לאחר מכן נכתב "זה מויויאן". (מוצג ת/12). לטענת חלפון, ויויאן ניסתה לפגוע בתא המשפחתי שלהם באמצעות סחיטתו של רפי וכי הדבר עולה כדי הפרה של ההסכם.
93. דין הטענה להידחות. מסרון הוואטסאפ עוסק בנושאים אישיים ולא בנושאים מקצועיים הקשורים בהסכם השותפות ומשכך אינו עולה כדי הפרה של ההסכם. יתרה מכך, חלפון לא הגישו תלונה או תביעה כלשהי כנגד ויויאן בגין סחיטה, ויש בכך כדי לחזק את מסקנתי שלפיה מדובר בחוליה נוספת בשרשרת של התכתשויות בין הצדדים, אשר אינה עולה כדי הפרה של הסכם השותפות.
94. עוד לטענת חלפון, משלא הצליחה ויויאן לתקוע טריז ביניהם, הגישה ביום 23.6.14 תלונה למשטרת ישראל נגד רפי בגין זיוף חתימתה על שיקים של דיטיילס, וזאת הגם שפנתה לבנק כבר ביום 4.5.14 בטענה כי רפי זייף את חתימתה. יתרה מכך, לטענת חלפון, משביקש הבנק מויויאן להציג דוגמאות המוכיחות את דבר הזיוף, לא עשתה כן וכי הדבר אומר דרשני.
95. טענה זו מתייחסת לתקופה שבה כבר נוצר למעשה כמעט נתק מוחלט בין הצדדים, כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין ועל כן אין לראות בפעולה זו של ויויאן, משום הפרת הסכם השותפות. עקב חוסר כימיה בין דיאנה וויויאן החלו הצדדים מאשימים אחד את השני מכל הבא ליד ובעקבות כך הפסיק שיתוף הפעולה בין הצדדים או אז החל כל צד לבצע מעשים חד צדדיים ומצד ויויאן, בין היתר, הגשת התלונה על ידה. חלפון מנגד ביצעו גם הם פעולות חד צדדיות ולא שיתפו פעולה עם ויויאן, כפי שעוד יפורט.
96. בכל הנוגע לטענת חלפון שלפיה ויויאן החלה לבצע את המכירות בחנות במזומן בלבד וזאת על מנת ליטול את הכספים לכיסה הפרטי ואף נטלה בפועל כספים מכספי השותפות לכיסה הפרטי, אין ספק כי מעשה זה, ככל שאכן אירע, יכול בהחלט להוות הפרה יסודית של הסכם השותפות, שכן בבסיסו של הסכם השותפות נקבע מנגנון שלפיו יחולקו כספי השותפות באופן שווה בין ויויאן ודיאנה, וככל שויויאן נטלה כספים לכיסה הפרטי מבלי לעדכן את דיאנה ומבלי לשתפה במחציתם, הרי שהדבר עולה כדי הפרה של הסכם השותפות.
97. אלא שמלבד טענות בעלמא, חלפון לא הוכיחו כי ויויאן אכן נטלה כספים מכספי השותפות לכיסה הפרטי ולא צירפו ולו בדל של ראיה התומכת בטענה זו, למשל עדויות של לקוחות החנות או עובדות החנות בדבר גביית התמורה במזומן או דו"ח המציג את המכירות שנעשו בחנות בתקופה הרלוונטית אל מול הכנסות החנות באותה העת, חוות דעת רו"ח מקיפה שתנתח את כל התנועות של העסק וכדומה.
98. יתרה מכך, טענה זו כמוה כטענת מירמה או גזל, שכן למעשה טוענים חלפון כי ויויאן רימתה אותם בכך שמכרה את הסחורה בחנות במזומן במכוון, כך שלא יהיה תיעוד לביצוע המכירות וכי נטלה לכיסה כספים שמחציתם היו שייכים להם לפי הסכם השותפות.
99. ביחס לטענת מירמה מסוג זה קיים נטל הוכחה מוגבר וברי כי חלפון לא עמדו בו ולמעשה גם לא עמדו בנטל ההוכחה הרגיל במשפט אזרחי משעה שלא הציגו ולו בדל של ראיה שיש בו כדי להוכיח שויויאן אכן פעלה בצורה המתוארת לעיל. משכך, לא נותר לי אלא לדחות גם טענה זו.
טענות כהן בנוגע להפרת ההסכם על ידי בני הזוג חלפון
100. גם לבני הזוג כהן טרוניות וטענות רבות בדבר הפרת הסכם השכירות על ידי חלפון, ולטענתם חלפון הפרו את הסכם השותפות באופן שיטתי, אשר לא איפשר את המשך קיום השותפות.
101. הנה כי כן, לטענת כהן הגם שנקבע בהסכמים כי ויויאן ודיאנה תהיינה מי שתנהלנה את החנות, בפועל רפי התערב בניהול ופיקח באופן יומיומי על פעילות החנות, לרבות באמצעות קבלת דו"ח הקופה ("דו"ח Z") לידיו מדי יום והפקדת הכספים לחשבון הבנק, חתימה על שיקים בשמה של ויויאן וקבלת קוד גישה בלעדי לחשבון. כמו כן, נטען כי רפי לא איפשר ליטול הלוואות מגופים חיצוניים ועמד על כך שהלוואות תילקחנה רק ממנו.
102. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות, נחה דעתי כי דין טענותיהם של בני הזוג כהן להידחות.
103. בכל הנוגע לטענה שלפיה רפי זייף את חתימתה של ויויאן על השיקים ואף הודה בכך במסגרת סעיף 40 לכתב ההגנה שכנגד שהוגש מטעמו, וכי זיוף זה עולה כדי הפרה יסודית של הסכם השותפות מצדם של חלפון, יש לדחות טענה זו.
104. ראשית, יובהר כי טענת כהן שלפיה רפי הודה בדבר הזיוף במסגרת כתב ההגנה שכנגד, איננה נכונה. במסגרת כתב התביעה שכנגד טענו כהן את הדברים הבאים: "כך במיוחד, גילתה התובעת 1 לתדהמתה הרבה, כי רפי פעל לזיוף חתימתה על המחאות החברה, ואף הזמין המחאות ללא הרשאה תוך שהוא פועל בחשבון כבשלו, הכל ללא הסכמתה". חלפון השיבו לכך במסגרת כתב ההגנה שכנגד (סעיף 40) וטענו כי: "מוכחש הנטען בסעיף 40 לתביעה שכנגד. הנתבע 3 יוסיף ויבהיר כי התובעת ביקשה מהנתבע 3 לחתום במקומה על התשלומים לביטוח הלאומי בלבד, בכדי לחסוך לה את הטירחה להגיע למשרדו וכך נעשה".
105. כלומר, לא זו בלבד שרפי לא הודה בזיוף ההמחאות, אלא הוא הכחיש זאת מפורשות ואף טרח להבהיר כי חתם בשמה של ויויאן אך ורק על תשלומים לביטוח הלאומי וזאת לבקשתה של ויויאן ולא על דעת עצמו, ולמרבה הצער שוב מביאה ב"כ הנתבעים דברים שגויים ומטעים בפני בית המשפט.