40. בני הזוג חלפון טוענים כי דיאנה רכשה מחצית מהבעלות בעסק וכי עשתה זאת כבר בתקופת הניסיון, בעוד שלטענת בני הזוג כהן, דיאנה לא רכשה מחצית מהבעלות בעסק היות שהיא לא שילמה את התשלום בעד המלאי והמוניטין ע"ס 155,000 ₪ + מע"מ כפי שנקבע לטענתם בסעיף 6 להסכם השותפות.
41. דין טענותיהם של כהן להידחות, כפי שיפורט להלן. הצדדים כרתו שני הסכמים: הסכם הניסיון והסכם השותפות. במסגרת הסכמים אלו, נקבעו הוראות מפורטות באשר למערכת היחסים של הצדדים, הן בתקופת הניסיון והן בתקופת השותפות ארוכת הטווח. להלן תובאנה ההוראות הרלוונטיות מתוך ההסכמים וכן אינדיקציות נוספות מתוך חומר הראיות, אשר מהן עולה בבירור כי דיאנה רכשה בעלות ממחצית הזכויות בבית העסק.
42. בסעיף 1 להסכם הניסיון נקבע כי: "צד א (ויויאן ונעלי פטרול – י"ד) יערוך ספירת מלאי לגבי הסחורה השייכת לחברה (פטרול – י"ד) נכון ליום 30.9.2012. המלאי יתומחר לפי עלות בתוספת הוצאות יבוא וללא מס ערך מוסך – להלן עלות מלאי". בסעיף 2 להסכם הניסיון נקבע כי: "ויויאן תערוך רשימת לקוחות החייבות כספים בעבור רכישות בחנות עד ליום 30.9.201 ושטרם שילמו את חובן. מצורפות הרשימות ומסומנות מלאי נספח א' רשימת חובות נספח ב'". זה המקום לציין כי הרשימות הנ"ל לא צורפו כראיה לתיק על ידי מי מהצדדים וסכומי המלאי והחובות לא ננקבו בהסכם הניסיון.
43. בהמשך לכך, בסעיף 3 להסכם הניסיון נקבע כי דיאנה תשקיע במיזם סכום השווה לסכום הסחורה וחובות הלקוחות לפי הרשימות הנ"ל: "דיאנה מתחייבת להשקיע במיזם המשותף סכום השווה לסכום המוזכר בסעיף 1 + סכום המוזכר בסעיף 2, וזאת בדרך של רכישת סחורות נוספות או השקעה בחשבון הבנק של המיזם, לפי צרכי המיזם"; ובסעיף 8 להסכם הניסיון נקבע כי "ניהול העסק יהיה באופן שלאחר ההשקעה של צד ב' (דיאנה וחלפון אחזקות – י"ד) בסכום המוזכר בסעיף 3 יהיו כלל נכסי המיזם – מלאי והסחורות שנרכשו – בבעלות הצדדים חצי בחצי".
44. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת סעיף 5 להסכם הניסיון, נקבע גם כי "בעבור פועלה העודפת של ויויאן במיזם כמו גם הוצאות שהיו לה בעבר, תשלם במזומן חלפון רפי אחזקות (1993) בע"מ סך של 50,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. השק ימסר במעמד חתימת הסכם זה וצד א יוציא חשבונית מס עבור סכום זה. סכום המע"מ בסך 8,500 ₪ ימסר במעמד חתימת הסכם זה ז.פ. ליום 15.11.2012".
45. במילים אחרות, במסגרת הסכם הניסיון נקבע כי על חלפון לשלם שני תשלומים: האחד, סכום השווה לסכום המלאי וחובות הלקוחות; והשני, סכום ע"ס 50,000 ₪ עבור מה שכונה "פועלה העודפת של ויויאן במיזם כמו גם הוצאות שהיו לה בעבר".
46. במסגרת כתב התביעה ובמסגרת הסיכומים טענו חלפון כי הם שילמו עבור המלאי וחובות הלקוחות בתקופת הניסיון סכום כספי ע"ס 169,179 ₪. עם זאת, במסגרת החקירה הנגדית, העיד רפי כי "הכספים ששולמו היו 111,000 ₪ על המלאי..." (פרוט' 11.5.17, עמ' 25, ש' 7). גם ויויאן ועופר העידו על נושא זה במסגרת חקירתם הנגדית: עופר אישר כי חלפון השקיעו את כל אשר היו צריכים להשקיע לפי הסכם הניסיון (פרוט' 6.5.18, עמ' 53, ש' 18-21), ואילו ויויאן אישרה כי שולמו 116,000 ₪ עבור הסחורה (פרוט' 6.5.18, עמ' 62, ש' 22-26).
47. במילים אחרות, קיימת סתירה מסוימת בגרסאות הצדדים ביחס לסכומים ששילמו חלפון עבור המלאי וחובות הלקוחות, אולם אין מחלוקת בין הצדדים על כך שחלפון שילמו מה שצריך עבור המלאי וחובות הלקוחות, וגם לא נטענה טענה מצד כהן שלפיה הסכום ששילמו חלפון נמוך מהסכום שהיה עליהם לשלם עבור המלאי וחובות הלקוחות.
48. כמו כן, רשימות המלאי וחובות הלקוחות, אשר נטען כי צורפו כנספחים א' ו-ב' להסכם הניסיון, לא הוגשו לעיונו של בית המשפט, כך שאין נתון אובייקטיבי של הסכום המצרפי של שניהם, אולם כאמור, הצדדים אינם מכחישים כי חלפון שילמו את כל הנדרש בעד המלאי וחובות הלקוחות.
49. ודוק: סעיף 8 קובע כאמור כי "ניהול העסק יהיה באופן שלאחר ההשקעה של צד ב' (דיאנה וחלפון אחזקות – י"ד) בסכום המוזכר בסעיף 3 יהיו כלל נכסי המיזם – מלאי והסחורות שנרכשו – בבעלות הצדדים חצי בחצי".
50. מאחר ולאחר המילים "כלל נכסי המיזם", נרשם בין שני המקפים "-מלאי והסחורות שנרכשו-", נדמה שבמילים "כלל נכסי המיזם", הכוונה הייתה אך ורק לנכסים שפורטו לאחר ביטוי זה, כלומר "המלאי והסחורות שנרכשו". על כן, אמור מעתה כי בתקופת הניסיון רכשו חלפון בעלות במחצית מהמלאי והסחורות שנרכשו, הא ותו לא וללא רכישת בעלות בשאר נכסי המיזם כגון מוניטין, ציוד וכו'.
51. במסגרת פרק ג' להסכם הניסיון, שהוכתר בכותרת "שותפות מלאה", נקבעו הוראות בנוגע להמשך ההתקשרות בין הצדדים מעבר לתקופת הניסיון. בסעיף 27 נקבע כי במידה שיחליטו חלפון להמשיך להיות שותפים מלאים בעסק מעבר לתקופת הניסיון, תיעשנה הפעולות הבאות: "חלפון אחזקות תשלם לפטרול בע"מ סכום נוסף של 230,000 ₪ בתוספת מע"מ בעבור הוצאות שבהן עמדה פטרול עד אותו המועד" (סעיף 28); תוקם חברה משותפת שתקלוט את הפעילות העסקית של החנות, לרבות המלאי, הרכוש הקבוע וכו' (סעיף 29); הצדדים יישאו במימון הפעילות שווה בשווה והמלאי יימכר מפטרול לחברה החדשה (דיטיילס), לרבות תשלום מע"מ (סעיפים 30-31); ולבסוף, בסעיף 32 נקבע כי "כלל החובות והזכויות של החברה החדשה תהיינה נתונות לויויאן ודיאנה בחלקים שווים".
52. ההסכמות הנ"ל באו לידי ביטוי גם בהסכם השותפות שנכרת בסמוך למועד תום תקופת הניסיון. הנה כי כן, במסגרת סעיף 3 להסכם השותפות נקבע כי ויויאן ודיאנה ימשיכו להפעיל את החנות באותה מתכונת כפי שהיא הופעלה בתקופת הניסיון וזאת לתקופה בת 3 שנים לפחות; כמו כן, בסעיפים 4 ו-5 נקבע כי חלפון אחזקות תשלם לפטרול בשלב הראשון 150,000 ₪ ובהמשך 80,000 ₪, העולים כדי 230,000 ₪, היינו הסכום שעליו סוכם בסעיף 28 להסכם הניסיון.
53. כלומר, מההוראות הנ"ל אנו למדים כי הצדדים הסכימו על מתווה שלפיו אם ימשיכו לשותפות ארוכת טווח (מעבר לתקופת הניסיון), שבמסגרתה ישולם סכום כספי נוסף ע"ס 230,000 ₪ ותוקם חברה חדשה אשר תקלוט את פעילותה של פטרול, או אז "כלל החובות והזכויות של החברה החדשה תהיינה נתונות לויויאן ודיאנה בחלקים שווים" (לפי סעיף 32).
54. ואכן, תקופת הניסיון הסתיימה בהצלחה, ולראיה, הצדדים התקשרו בהסכם נוסף – הוא הסכם השותפות – לתקופה בת 3 שנים לפחות, ובמסגרתו כאמור סוכם כי ישולמו אותם 230,000 ₪, אשר עליהם הוסכם כבר במועד כריתת הסכם הניסיון, ואין מחלוקת בין הצדדים כי סכום זה אכן שולם. משכך, המסקנה הנה כי משעה ששולם סכום זה, כלל החובות והזכויות של דיטיילס עברו לבעלות שווה של ויויאן ודיאנה.
55. אלא שאליבא דבני הזוג כהן, סעיף 6 להסכם השותפות קובע כי על חלפון לשלם להם סכום כספי נוסף ע"ס 120,000 ₪ עבור המלאי המצוי בחנות וכן 35,000 ₪ עבור המוניטין, הזכויות המסחריות והרכוש הקבוע ולטענתם סכומים אלו לא שולמו, ומשכך, בני הזוג חלפון לא רכשו זכויות במלאי, בציוד, במוניטין או בכל זכות אחרת של בית העסק.
56. דין הטענה להידחות. סעיף 6 להסכם השותפות קובע כי: "פטרול תמכור לדיטיילס את המלאי המצוי בחנות בסך 120,000 ₪ – מאה ועשרים אלף בתוספת מע"מ ואת המוניטין הזכויות המסחריות והרכוש הקבוע המצוי בחנות בסך 35,000 בתוספת מע"מ. דיטיילס תשלם לפטרול את המע"מ בלבד בעבור חשבוניות בשק ליום 15.5.2013. היתרה תירשם בספרי פטרול ודיטיילס לחובה ולזכות בעלי המניות בהתאמה. לאחר מכירה זו ובתמורה שהוסכם עליה תהיינה מלא הזכויות בחנות במוניטין ובזכויות המסחריות של פטרול בחנות בבעלות מלאה של דיטיילס. כל תמורה שתתקבל עבור מכירת המוניטין לרבות דמי פינוי מהחנות יהיו שייכים לדיטיילס".
57. נתחיל מכך שההתחייבות לשלם איננה של חלפון כי אם של דיטיילס, וכזכור, חברה זו מצויה בבעלות משותפת של הצדדים. משמעות התשלום מדיטיילס לפטרול בשלב זה של תום הסכם הניסיון ותחילת הסכם השותפות, היא חשבונאית בלבד, שכן גם חברת פטרוטל, אשר הייתה אמנם בבעלות כהן בלבד, הפכה, דה-פקטו, לחברה בבעלות ויויאן ודיאנה יחד, במובן זה שעוד קודם ליישום סעיף 6 להסכם השותפות, כבר הפכה דיאנה לבעלת כל נכסי המיזם/העסק שווה בשווה עם ויויאן, כפי שכבר פורט לעיל.
58. כתוצאה מכך ולא בכדי, סעיף 6 מחייב את דיטיילס לשלם את רכיב המע"מ בלבד. בסעיף 6 נכתב כי: "דיטיילס תשלם לפטרול את רכיב המע"מ בלבד". מכאן שלפי לשון ההסכם, רק רכיב המע"מ אמור היה להיות משולם.
59. הרי את ההתחשבנות על המלאי ועל זרם התקבולים שציפה לעסק בשל מכירות שנעשו על ידי ויויאן בלבד, כבר ערכו הצדדים במסגרת הסכם הניסיון, עת הפכו כבר אז לבעלי זכויות שוות במלאי ובאופן חלקי גם בעסק עצמו, בהתחשב בכך שהתשלום שנדרש מחלפון בשל זרם התקבולים הנ"ל, הוא למעשה תשלום, לפחות חלקי, עבור שווי מחצית העסק. גם התשלום הנוסף בסך של 230,000 ₪ שהוסכם עליו, אין לראותו אלא כתשלום ששילמו חלפון עבור שאר נכסי העסק (כגון מוניטין, רכוש קבוע, זכויות מסחריות ופוטנציאל ההכנסות הגלום בהם).
60. כעת, לאחר שכבר התחשבנו הצדדים בנושא נכסי העסק, ה"מכירה" לדיטיילס (שהוקמה לצרכי הניהול המשותף של העסק) מפטרול ושתחתיה התנהל העסק קודם לכן, היא מכירה פורמאלית בלבד ועניינה העברת נכסים בין שתי חברות, אשר דה-פקטו שייכות לאותם אנשים ועל כן רק רכיב המע"מ מחויב בתשלום ממשי, בעוד שהקרן מחויבת ברישום חשבונאי בלבד. בעדותו של עופר הוא הסכים במפורש עם תזה זו (עמ' 56 ש' 23 – 32) ודי בכך כדי לדחות טענתם של כהן כי היה על חלפון לשלם להם גם את הקרן בסך 155,000 ₪ ולא רק את המע"מ.
61. לפיכך, אנו למדים כי למעשה לא הייתה מוטלת על דיטיילס חובה לשלם סכום כספי נוסף ע"ס 155,000 ₪ בעד המלאי, מוניטין וכו', אלא רק לשלם את רכיב המע"מ שחל עליו וזאת ככל הנראה לאור העובדה שהעברת נכסים מחברה אחת לחברה אחרת עולה כדי "עיסקה" וחייבת בתשלום מס.
62. לשון ההסכם ברורה והדבר עולה גם מהקשר הדברים העולים מן ההסכמים, כמו גם עם ההיגיון והשכל הישר והמשמעות הכלכלית של העסקה, הכל כפי שפורט לעיל.
63. בשולי הדברים יצוין כי כהן טוענים באופן כללי כי לא שולמה התמורה בהתאם לסעיף 6 להסכם השותפות, בעוד שלטענת חלפון "כמתחייב דייטלס (כך במקור – י"ד) שילמה לפטרול את מרכיב המע"מ החל על הסכום הנ"ל (כלומר על הסכום ע"ס 155,000 ש"ח - י"ד), כנגד חשבונית מס שפטרול הוציאה" (סעיף 10.9 לסיכומי חלפון) וכי "מרכיב המע"מ אכן שולם ופטרול הפיקה את החשבונית כמתחייב" (סעיף 11.3 לסיכומי התשובה).
64. לבית המשפט לא הוגשו אמנם החשבונית או ראיה בכתב על תשלום המע"מ, אולם מעיון בתצהירו של עופר עולה כי טענתו הייתה כי לא שולם הסכום של 155,000 ₪, ללא התייחסות כלשהי לרכיב המע"מ (ס' 31 לתצהירו).
65. כמו כן, גם אם לא שולם רכיב המע"מ, מדובר בעניין חשבונאי טכני, שלא משפיע כל המחלוקות בתיק זה וזאת שעה שקבעתי כי במועד הרלוונטי כבר הפכו דיאנה וויויאן לשותפות מלאות בעסק, שנוהל, עד להקמת חברת דיטיילס, על שם חברת פטרול, כך שתשלום המע"מ ממילא היה אמור להיעשות מחברה שבבעלות שתיהן לחברה אחרת שהייתה דה פקטו של שתיהן.
66. משכך, סבורני כי משעה ששילמו חלפון את הסכום ע"ס 230,000 ₪, בין אם שולם רכיב המע"מ ובין אם לאו עבור אותו סכום ע"ס 155,000 ₪, אזי דיאנה רכשה בעלות במחצית מכלל הזכויות בבית העסק, לרבות במוניטין, הזכויות המסחריות והרכוש הקבוע, וזאת להבדיל מהמצב הקודם ששרר בעת תום תקופת הסכם הניסיון, שבו הפכה דיאנה לבעלת מחצית מהמלאי ובעלת חלק ממחצית הזכויות האחרות של העסק.
67. במאמר מוסגר יצוין כי הן במסגרת כתב התביעה (סעיף 50), הן במסגרת תצהיר העדות הראשית של ויויאן (סעיף 31) והן במסגרת הסיכומים (סעיף 22) ציטטה ב"כ הנתבעים את סעיף 6 הנ"ל העוסק בהעברת הזכויות המסחריות והמוניטין מפטרול לדיטיילס באופן חסר והשמיטה את החלק הבא: "דיטיילס תשלם לפטרול את המע"מ בלבד בעבור חשבוניות בשק ליום 15.5.2013. היתרה תירשם בספרי פטרול ודיטיילס לחובה ולזכות בעלי המניות בהתאמה".
68. השמטה זו של החלק בסעיף הקובע כי על דיטיילס לשלם את רכיב המע"מ בלבד, תוך בניית טיעון הגנה שגוי (בלשון המעטה) לאורך כל ההליך שלפיו היה על בני הזוג חלפון לשלם סכום כספי נוסף ע"ס 155,000 ₪ עבור המלאי, הציוד, הזכויות המסחריות והמוניטין, ומשלא שולם סכום זה אזי לא נרכשו הזכויות הנ"ל, עולה כדי הטעיה של בית המשפט, שכן ברי כי השמטה זו משנה לחלוטין את משמעות המשפט והשמטה זו לא יכולה להיות השמטה מקרית, וודאי לא כאשר הדבר חוזר על עצמו לאורך ההליך כולו.
69. אם לא די בכך, במסגרת סיכומי הנתבעים נטענה טענה נוספת שיש בה משום הטעיה. בסעיף 66 נכתב כי: "דיאנה העידה, כי אין לה מושג בדברים, היא אינה יודעת דבר, והיא חותמת על כל דבר שחלפון מניחה (צ"ל מניח – י"ד) בפניה (עמ' 15 לפרו', ש' 1-2, עמ' 21, ש' 17-21)", תוך הפניות לפרוטוקול הדיון כאמור בציטוט, אלא שמעיון במראי המקום הנ"ל בפרוטוקול, לא ניתן למצוא את דיאנה אומרת את הדברים שייחסה לה באת כוח כהן בסיכומיה ויתרה מכך, באותו עמוד 15 לפרוטוקול מיום 11.5.17, בשורות 23-26, נשאלה דיאנה מפורשות "כל מה שרפי אומר לך לחתום את חותמת?" והשיבה: "לא", וכשנשאלה שוב "כל מה שרפי אומר שלך שקשור לחברה את חותמת?" וגם על כך השיבה דיאנה "תלוי בנסיבות".
70. בחזרה לענייננו. אינדיקציות נוספת לכך שדיאנה הפכה לבעלים במחצית מכלל זכויות העסק ניתן למצוא במכתבו של ב"כ של ויויאן, עו"ד אסף לאור, מיום 11.6.14, אשר נשלח לב"כ חלפון ובמסגרתו הועלו שלוש אופציות לפירוק השותפות שבין הצדדים במסגרת חברת דיטיילס, כאשר במסגרת האופציה הראשונה הוצע המתווה הבא: "מרשתי תרכוש את חלקה של מרשתך בחברה ובחנויות לרבות מלאי ומוניטין החנות תמורת הסך של 110,000 ₪" (מוצג ת/9).