"147.1 לנתבע אין פעילות עסקית בחו"ל פרט לטיפול בענייני החברות;
147.2 לנתבעות קיימת אוריינטציה חזקה לפעילות בחו"ל הואיל ומרבית אורחי המלון הינם קבוצות מחו"ל;
147.3 נסיעותיו הפרטיות של הנתבע לחו"ל שולמו על ידי הנתבע;
--- סוף עמוד 139 ---
147.4 בשנים האחרונות פועלות הנתבעות (בין היתר בעידודו של התובע) בניסיון לאתר הזדמנויות בחו"ל אשר חייבו את הנתבע לשהות בחו"ל מספר ימים על חשבון הנתבעות;
147.5 לאורך השנים נהגו הנתבעות לארגן טיולי מנהלים לשיפור יחסי העבודה. לא למותר לציין, כי התובע ורעייתו הצטרפו לטיולים כאמור על חשבון החברות וזאת גם לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו בנתבעות;
147.6 הנתבע דיווח להנהלת החשבונות של הנתבעות אודות הוצאות הנסיעות לחו"ל; ההוצאות כאמור נבדקו ואושרו בהתאם למקובל בענף".
615. ב"כ התובע מספרים בסעיף 867 לסיכומיהם, כי בחלוף למעלה משנתיים וחצי מתצהירו הראשון של מיכה בהליך, ולאחר מאות עמודי פרוטוקול ואלפי עמודים של כתבי טענות, נפרשה לראשונה גרסתו "המלאה" של מיכה באשר לנסיעותיו לחו"ל, שעיקריה הינם כדלקמן:
א. טענות דומות שהועלו כלפי מיכה בעבר, על ידי מימון ז"ל ושמוליק – נדחו ואיציק אף תמך בגרסתו של מיכה בהליכים אלה; (סעיפים 598 – 602 לתצהיר מיכה).
העובדה, כי במסגרת ההליכים בינו לבין האחים הועלו כלפי מיכה טענות ביחס לשנים אחרות לחלוטין (עד לשנת 2003), בעוד שהתביעה דנן הוגשה ביחס לנסיעות בין השנים 2006 ואילך, לא הפריעה כמובן למיכה, שכתמיד, לא נותן לעובדות לעמוד בדרכו.
ב. בשנים 2010 ואילך האחריות לשיווק המלון עברה, אמנם לרשת "רימונים", אך מלונות שלום "הרחיבה את חיפושיה אחר השקעות בחו"ל, לרבות בתי מלון קטנים, מקבצי דירות, נכסים מניבים ועוד". במסגרת כך, נערכה "עבודת מטה רחבה לבחון כדאיות לרכישת נכסים", נערכו "פגישות עם מוכרים", נערכו "ביקורים בנכסים עצמם" ואף נוהלו משאים ומתנים ביחס לנכסים. עוד כנטען, איציק היה מודע להתנהלות זו ואף עודד אותה; לטענה זו מבטיחים ב"כ התובע להתייחס להלן, אך עם זאת הם מציינים כי מדובר בטענה נעדרת כל בסיס, שכן מיכה לא הוכיח – ולו ביחס לפרומיל מהנסיעות – כי אלה היו אמנם למטרות "איתור נכסים".
ג. עוד כנטען, גם לאחר כניסת רשת "רימונים" לניהול המלון, המשיך מיכה במאמציו בתחום השיווק והמכירות של המלון, הגם שנסיעותיו אלו התרחשו
--- סוף עמוד 140 ---
"לעתים רחוקות יותר". דא עקא; גם בטענתו של מיכה בדבר "מאמצי השיווק" שלו בתקופה השנייה אין ממש, שכן מיכה ורו"ח בן פורת לא הצליחו להסביר, מדוע לא שילמה שרי, לה הועברו זכויות הניהול במלון, את "הוצאות השיווק", ככל שהיו, בתקופה השנייה – אילו אכן מדובר היה ב"הוצאות שיווק" לגיטימיות, כנטען.