734. כמו כן, הגם שבחוות הדעת ציין רו"ח כספי, כי הסדר צבירת ימי החופשה הינו מקובל בחברות רבות, הרי שבחקירתו הנגדית של רו"ח כספי התבררו הדברים הבאים (סעיף 1132, על סעיפי המשנה שבו; ההדגשות במקור): ראשית, רו"ח כספי אישר, כי מעולם לא ראה את פנקס החופשות של מיכה, והאם נוהל מעקב או רישום כלשהו על מנת לוודא כי "הקיזוז" שנערך בין הימים העודפים (לשיטתו של מיכה) ובין ימי החופשה אותם הוא נוטל בפועל – הינו שווה. פועל יוצא מכך הינו, כי ההנחה של רו"ח כספי, לפיה מיכה עבד בחברות "ימים עודפים", ומשכך מיכה היה רשאי יכול לקזז את ימי החופשה שלו מימים אלה – אינה מבוססת עובדתית; שנית, לשיטתו של מיכה עצמו, ימי ששי ושבת הם ימי עבודה שלו לכל דבר ועניין. ומשכך, אין למיכה "ימים עודפים" כלשהם מהם ניתן לקזז ימי חופשה אחרים. שלישית, ההנחה לפיה מדובר "במנגנון מקובל" בחברות רבות, נסתרת באמור בחקירתו של מומחה אחר מטעם הנתבעים – רלב"ג – לפיה הוא אינו מכיר אף חברה שבה קיים נוהג דומה.
735. בעקבות זאת טוענים ב"כ התובע: יתכבדו הנתבעים ויחליטו, האם מצופה להאמין למומחה א' מטעמם, או שמא למומחה ב', אשר סותרים זה את זה באופן חזיתי.. (הסיפא של סעיף 1132).
736. בפרק ו.5 מובאת התייחסות משלימה לטענותיו של מיכה בהקשר זה, בחלוקה לתתי נושאים אלה: "אין יסוד לטענה לפיה גם איציק נהנה ממנגנון ימי חופשה שאינו נגרע
--- סוף עמוד 166 ---
בשים לב לניצול החופשה בפועל" (תת פרק ו.5.א); וכן "אין יסוד לטענה של מיכה, לפיה ההתחייבויות בגין ימי החופשה לא הוסוו מעיניו של איציק" (תת פרק ו.5.ב).
737. בתת פרק ו.5.ג. מתמודדים ב"כ התובע עם הטענה, לפיה צבירת ימי החופשה קיפחה את מיכה, אשר לטענתו עבד בחברות משנת 1980 ואילך, אולם "צבירת" ימי החופשה החלה רק בשנת 1991 לערך. ומכאן, שמיכה "קופח" בכך שימי החופשה לא נצברו לו לתקופה שבין 1980 ועד 1991 לערך, בה החלה צבירת ימי החופשה (סעיף 1150). לדברי ב"כ התובע, מאחר שטענה זו נשענת, רובה ככולה, על ההנחה לפיה מיכה היה זכאי למנגנון הצבירה, וכל שנותר, לשיטתו, לבדוק הינו מספר ימי החופשה להם זכאי מיכה (סעיף 1151); אך משעה שההנחה קרסה, כמפורט בהרחבה לעיל, ממילא אין ממש בטענת הקיפוח (סעיף 1152).
738. בהקשר זה אף טוענים ב"כ התובע, כדלקמן: צבירת ימי חופשה מעבר לשנתיים הינה מנוגדת לדין, ומשכך אין למיכה זכות כלשהי ביחס לשנים שחלפו לפני כשלושה עשורים שכן הטענות, כזכור, מתייחסות לתקופה שבין 1981-1991. מה גם, שהתביעה דנן אינה מתייחסת לשנים אלו, ואף בתביעה שכנגד – שהוגשה בניסיון נואש משהו לפרוץ את מחסום ההתיישנות – מיכה לא העלה את הטענה בדבר "פדיון ימי חופשה" (סעיף 1153). יתרה מכך: בהינתן התנהלותו הדורסנית של מיכה, כפי שעלתה בהרחבה במסגרת ההליך, ולאחר שהוכחו שלל הדרכים השונות (והיצירתיות, חייבים לציין) בהן מיכה בזז את קופת החברות – טענת "הקיפוח" של מיכה הינה, בפשטות, "זעקת הקוזאק הנגזל" (כלשון ב"כ התובע בסעיף 1154).