1568. אמנם, לכאורה, מדובר במדיניות מקפחת באופן שוויוני כלפי שני בעלי המניות, שהרי גם מיכה ניזוק מכך שלא שולמו דיבידנדים.
1569. עם זאת, בהינתן כי מיכה היה אמון על רישום המשיכות וחלוקתן לכרטסות השונות, כאשר בפועל יוחסו לאיציק משיכות שניטלו על
--- סוף עמוד 201 ---
ידי מיכה, הרי שמדיניות אי חלוקת הדיבידנדים, שאפשרה למיכה לייחס לאיציק משיכות שכלל לא ניטלו על ידו, קיפחה את איציק באופן ברור ובולט.
יתרה מכך, וזה העיקר – כאשר למדיניות אי חלוקת הדיבידנדים התווספו משיכותיו של מיכה שלא כדין מקופת החברות (כגון: המשיכות על שם האם טובה; תשלום "דמי ניהול"; גניבת התמורה בגין מכירת מניות חברת הרדיו, ועוד) – התנהלות זו איפשרה למיכה להעביר את רווחי החברות ישירות לכיסיו, מבלי להתחלק בהן עם איציק באופן שווה, כפי שנדרש ביחס לחלוקת דיבידנד. בכך, כמובן, יש פן מובהק של קיפוח כלפי איציק".
887. לטענת ב"כ התובע, יש קיפוח גם בדרישתו של מיכה לערוך "הסכמי ההלוואה" חלף חלוקת דיבידנדים בשנת 2016 (תת פרק ח.9).
888. גם כאן מוסבר על ידי ב"כ התובע כי הייתה אפשרות כספית לשלם דיבידנדים, לפחות מחברת אולמי נוף שבה היו יתרות עודפים של למעלה מ-5 מיליון ₪ (סעיף 1574), ורק בגלל השקרים של מיכה נאלץ איציק לחתום על הסכם הלוואה בו הוא מחוייב בריבית שנתית ומע"מ במקום לקבל דיבידנד (סעיף 1579).
889. בהמשך, דוחים ב"כ התובע את טענותיו של מיכה בדבר אי הצדקה לחלוקת דיבידנדים והצורך לשמור סכומים ל"יום שגריר", שכן יש מספיק כספים ואין שום חשש שלא יחודש הרשיון לאולמי נוף (סעיפים 1580-1585).
890. וכאן באה טענת הקיפוח או חוסר השוויון בין מיכה לבין איציק בסעיפים 1586-1588, שזה לשונם (ההדגשות והקווים במקור):
"1586. בנסיבות אלו נראה, כי המניע האמיתי לאי חלוקת הדיבידנד הינו ניסיון לקפח את איציק, ולא משנה זהירות עסקית.
1587. יתרה מכך – וזה העיקר: טענה זו הינה מוזרה מעט כאשר היא נשמעת מפיו של מנכ"ל "זהיר", הבוזז את קופתן של החברות ונוטל לעצמו שכר בעלות של 1.67 מש"ח לשנה (כך לשיטת הכלכלן רוזנברג, המומחה מטעם הנתבעים עצמם). זאת, קודם להעסקת בנו של מיכה, בעלות של כ-340,000 ₪ לשנה, בנוסף ל"צבירת ימי החופשה", ובנפרד מכרטיסי האשראי, הטיסות וההוצאות הנוספות שמיכה מעמיס על החברות בעשרות ומאות אלפי שקלים בשנה (ראה, לדוגמה, פרקים ה ו-ו לעיל).
--- סוף עמוד 202 ---