ד. מכירת החברה החוצה, למרבה במחיר. דרך זו למעשה הינה הטובה והיעילה מבחינה כלכלית, שכן היא מובילה למקסום המחיר בו נמכרות מניות החברה.
919. וכך מסכמים ב"כ התובע את העניין (סעיפים 1711-1712; ההדגשות והקווים במקור):
"1711. כפי שפירטנו לעיל, אנו סבורים, כי נוכח אופיין של החברות, הדרך הראוייה וההגונה ביותר היא מכירת החברות ו/או נכסיהן החוצה, למרבה במחיר, על מנת למקסם את שווי התמורה שתיוותר בידיהם של שני בעלי המניות: מיכה ואיציק כאחד.
1712. במסגרת כך, יוכלו גם בעלי המניות להגיש הצעות, ככל מציע אחר וללא זכות סירוב ראשונה, והמניות בחברות יימכרו למרבה במחיר – בשווי השוק הריאלי וההוגן שלהן".
920. ב"כ התובע מציעים כאפשרות חלופית, להורות על עריכת התמחרות בין בעלי המניות (BMBY / גוד אגוד), בו לכל אחד מהצדדים תינתן האפשרות להציע הצעות, כך שהמניות יימכרו למי מהצדדים שיציע את ההצעה הגבוהה ביותר (סעיף 1713).
--- סוף עמוד 211 ---
921. במסגרת הדיונים בתיק, עת עלתה סוגיית ההתמחרות, טענו ב"כ מיכה, כי בשים לב לזיקה שלו לחברות, למניות הניהול שלו ולעובדה כי הוא ניהל את החברות מזה שנים, אין הצדקה לאפשר לאיציק לרכוש את חלקו של מיכה, אלא רק להפך (סעיף 1714). על כך עונים ב"כ התובע (סעיפים 1716-1717): מיכה ניהל אמנם את החברות במשך שנים. אולם מהראיות הרבות שנשמעו בתיק עולה, כי בעשור האחרון (לפחות), מיכה ניצל את מניות הניהול שניתנו לו בנאמנות, כקרדום לחפור בו. וכך, מיכה הפך את מניות הניהול לכלי לבזיזת רווחים וכספים מהחברות, וכאמצעי לקיפוח מתמשך ומעמיק כלפי איציק, אחיו על הדרכים הרבות בהן איציק קופח ומודר, כאשר לדברי ב"כ התובע הם כבר הסבירו זאת בחלקים הקודמים של סיכומיהם, ואינם רואים צורך לחזור על כך. בנסיבות אלה, לטענת ב"כ התובע, היעתרות לבקשתו של מיכה לעניין רכישה כפוייה של איציק, תוביל לקיפוח כפול: לא רק שאיציק קופח על ידי מיכה במשך שנים, ולא רק שמיכה הפר את חובות האמון, ההגינות והזהירות שלו כלפי החברות וכלפי איציק, אלא שכיום מיכה ייהנה מ"פרס" – מתן האפשרות לרכוש את מניותיו של שותפו, מבלי שלשותף המקופח תינתן הזדמנות שווה! זו, לשיטת ב"כ התובע (הקו במקור): "תוצאה אבסורדית ולא צודקת זו כמובן שאינה יכולה לעמוד".
922. ב"כ התובע מפנים לפרשת אדלר – רכישה כפויה מבוססת על הערכת שווי של מעריך שווי חיצוני, כאשר יכולים להיות פערים מהותיים בין מעריכי שווי שונים, לכאן ולכאן, כאשר "יתרונה המרכזי של ההתמחרות בין הצדדים – על גווניה השונים – נעוץ ביכולתה להבטיח כי רכישת המניות תעשה בשווי הוגן כלפי שני הצדדים, ללא תלות במעריך שווי חיצוני" (שם, בפסקה 89 לפסק הדין) (סעיף 1718).