923. עוד טוענים ב"כ התובע, כי ייתכנו מקרים בהם דווקא למי מבעלי המניות ישנה זיקה אישית לחברה, ומשכך הוא יהיה מוכן להציע מחיר טוב יותר ממחיר שייקבע על ידי מעריך שווי. יתרה מכך – דווקא העובדה כי מיכה ניהל את החברות לאורך שנים, היא שמעידה על כך שמיכה מעריך את מניות החברות בשיעור גבוה מאיציק, ומשכך, ככל שמניותיו של איציק יימכרו למיכה בסופו של יום, ייעשה הדבר בשוויין הריאלי (סעיף 1719).
924. ב"כ התובע מתמודדים עם טענות ואומרים, כי "בשורת המקרים בהם בית המשפט הורה על רכישת כפוייה של מניות הצד המקופח, נעשה הדבר, לרוב, בשל היעדר יכולתו של הצד המקופח לרכוש את מניותיו של המקפח, בין בשל פערים כלכליים או מימוניים ובין בשל פערים בשווי ההחזקות בחברות, שהקשו על הצד המקופח (מיעוט מספרי) לרכוש את מניות הרוב" (סעיף 1720; ההדגשה במקור).
--- סוף עמוד 212 ---
925. ב"כ התובע מציינים, כי גם החסרון אותו מנה בית המשפט העליון בעניין אדלר, ביחס לסעד ההתמחרות, נסוב על החשש לפיו התמחרות "פתוחה" תוביל לפגיעה במיעוט המקופח, בהיעדר יכולת לרכוש את מניותיו של הרוב במסגרת התמחרות רגילה (סעיף 1721 ובקטע של פסק הדין המצוטט, בעמ' 359-360); אולם, בענייננו, כך טוענים ב"כ התובע, מדובר בשני בעלי מניות אשר החזקותיהם בחברות הינן זהות – 50-50%, ואף שאיציק הוא הצד המקופח הזכאי להגנה ולסעד, הוא מוכן להתמחרות בינו לבין מיכה, על מנת לאפשר גם לו להציע הצעה הוגנת לרכישת מניותיו של מיכה בחברות (סעיף 1722).
926. בסיום פרק זה, מציינים ב"כ התובע כי הם "מתמודדים" עם שאלת בית המשפט, בדיון ההוכחות האחרון שנערך בתיק (11.12.2017), בעניין הסמכות ליתן סעד למניעת קיפוח – BMBY או מכירה החוצה, חרף כך שהסעד לא נזכר במפורש בכתבי הטענות (סעיף 1723). תשובתם לכך היא זו: סוגיית ההפרדה בין בעלי המניות עברה כחוט השני לאורך כל ההליך – החל מהדיונים שנערכו במסגרת הליך האישור, וכלה בדיונים שנערכו בשנים לאחר מכן. אף בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה בהליך התביעה, ביום 8.5.2017, הודיע ב"כ איציק, כי זהו אחד הסעדים המבוקשים על ידו, לו תתקבל התביעה. במסגרת כך נאמר, ברחל בתך הקטנה, כי בסיום ההליך יתבקש סעד של מכירת המניות בחברות (או נכסיהן) לצדדים שלישיים, וייתכן שאף תתבקש התמחרות בין בעלי המניות בתשובה לדברים אלה התייחסו ב"כ הנתבעים אך ורק לסוגיות אחרות בהליך, שעיקרן הסעדים שהתבקשו בעניין רוה"ח יהודיוף ובן פורת. משכך, אפוא, מושתקים הנתבעים מלטעון כיום, כי "לא ידעו" אודות הסעד שיתבקש בסופו של ההליך, או כי מדובר בהרחבת חזית וכיו"ב (סעיפים 17224-1726; ההדגשות במקור).