1028. בכל מקרה, בגין רכישת האחים שולם להם במזומנים סך של 25 מיליון ₪ (סעיף 2307.2, סיפא). המניות של מימון ז"ל ושמוליק נרכשו על ידי החברות ומסיבה שלא הובררה עד היום, לטענת ב"כ התובע, החליט מיכה לחייב את איציק אישית במחצית מיתרת החוב, וזאת מבלי ליידע אותו ומבלי לעדכן אותו (סעיף 2308).
1029. השלב השלישי, כמתואר בתת פרק יז.3., עניינו "הגדלת ההחזקות ל-50% כתוצאה ממכירת מניותיה של האם טובה לחברות".
1030. לאור כל הנתונים האמורים, טענת ב"כ איציק בתת פרק יז.4 לפרק זה, הינה (סעיפים 2316 – 2319); ההדגשות במקור):
"2316. סיכומם של דברים: הגם ששווי החזקותיהם של איציק (ושל מיכה) בחברות – גדל, בין השנים 1987 -2008, בפועל הדבר היה כרוך בוויתור מטעמם על נכסים אישיים ו/או על זכויות שהגיעו לשניהם באופן פרטי. בנסיבות אלו, ניסיונו של מיכה להיתלות בהגדלת שיעור ההחזקות בחברות כאינדיקציה ליכולות הניהול "המופלאות" שלו בחברות – מוטעה ומטעה.
2317. יתרה מכך, הנסיקה בשווי החברות נבעה, רובה ככולה, מעליית ערכם של נכסי הנדל"ן המרכזיים של החברות – נכס המלון והדיור המוגן.
--- סוף עמוד 233 ---
2318. נציין, כי מדד הנדל"ן עלה, בהערכה שמרנית, במאות אחוזים בין השנים 1987 -2017. במלים אחרות, גם אם המלון לא היה מנוהל כלל אלא מושכר לצדדי ג', ערכו היה עולה באופן משמעותי משנת 1987 ועד היום.
2319. אין גבול, אפוא, לניסיונו הציני של מיכה להיתלות (גם במדד הנדל"ן... !), בין אם כאינדיקציה ליכולות "הניהול" שלו, ובין אם כאינדיקציה "לתמורה" שניתנה על ידו בגין מניות הניהול".
ו.15 עבודתם של בני משפחת התובע בחברות
1031. לאחר שמיכה הודה בטענות שחלק משכר בני משפחתו (נולה, מיכל ואופיר סוכר), נכללו במסגרת חישוב "השכר המוסכם" של מיכה, מקדישים ב"כ התובע פרק זה כדי לבדוק איזה שירותים ניתנו על ידי בני משפחת איציק: אשתו אריאלה, ובנו עובדיה.
1032. בתת פרק יח.1., שעניינו "עבודתה של אריאלה עבור החברות", מפרטים ב"כ התובע את עסקת תיווך המקרקעין שבה טיפלה אריאלה למכירת הווילה שהייתה רשומה על שם האם טובה (סעיפים 2325 – 2327), שלבסוף נמכר הנכס בשנת 2010 תמורת סך של כ-5.2 מיליון ₪ והתמורה שקיבלה אריאלה בגין שירותי התיווך בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ, הועברה מחציתה לשותפתה לתיווך – אורלי (סעיפים 2328 – 2329), כאשר את החשבונית עבור התשלום מילא רו"ח בן פורת (סעיף 2330).