"56. ודוק, גם אם ייקבע חלילה וחס, כי איציק "קופח" (והוא לחלוטין לא, להיפך), הרי שהסעד הנלווה לקביעה מעין זו, במצב הדברים
--- סוף עמוד 258 ---
נשוא ענייננו, הוא רכישת מניות הצד המבקש היפרדות. מובן, כי גם כאשר ישנו בעל מניות מקופח, לא ניתן לדרוש מבעל השליטה למכור את נכסיו. דרישה לכפות על מיכה להשתתף בהליך בו הוא עלול למכור את חלקו, או מנגנון של מכירה לצדדים חיצוניים היא דרישה תמוהה של איציק (דרישה חדשה שעלתה לראשונה כאמור, רק בסיכומים ואין לה זכר בתביעה), אשר אינה נתמכת בפסיקה, ולא בכדי.
57. ונדגיש, לכל היותר, ולמען הזהירות, גם אילו יראה בית המשפט לנכון (חלילה) ליתן סעד לאיציק בגין "קיפוחו" כביכול, ולהורות לצדדים להיפרד, הרי שיש להורות כי מיכה ירכוש את מניותיו של איציק, במחיר שייקבע באמצעות הערכת שווי אובייקטיבית. הן בהתאם לשכל הישר והן לפי עקרונות המשפט, יש להעדיף כי הצד המבקש את פירוק השותפות ימכור את מניותיו. זאת בפרט כאשר למיכה יש זיקה עודפת לחברות, אשר מהוות את מפעל חייו ומושא מורשתו. כמפורט בהרחבה בפרק ז.6, גם עקרנות המשפט העברי תומכים במסקנה זו.
58. לאחר שדרש לכפות על מיכה למכור את נכסיו (בניגוד לדין), את מפעל חייו, את מורשתו ומורשת משפחתו, ממשיך איציק לרחף במחוזות דמיונו, והוא דורש גם להפקיע את מניות הניהול שבבעלותו של מיכה – כך ממש. קרי, ניהולו של מיכה, לשיטתו של איציק, היה כה "מחריד וגרוע", או ש-"קיפוחו" של איציק היה כה קיצוני, עד שיש לקבוע, לראשונה במדינת ישראל, כי מניות ניהול שהוענקו לבעל מניות, והן קניינו, מתאיידות או מתאדות לחלל האוויר.
59. זאת (נזכיר), כאשר איציק כלל אינו מכחיש שמיכה הציל את החברות והוציאן ממשברים קשים ומחרב כינוס הנכסים; אינו מכחיש כלל שבזכות ניהולו של מיכה הוא גרף סכומי עתק לכיסו; אינו מכחיש ששווי מניותיו הרקיע בעשרות ומאות אחוזים; חרף כל אלה, עדיין טוען איציק שיש לנקוט בסעד דרקוני ותקדימי של הפקעת מניות ההנהלה.
60. במהלך ההליך ניסה איציק לתור אחר קונסטרוקציות משפטיות מלאכותיות (וחסרות בסיס), להצדקת הפקעה מניות ההנהלה. בתוך שגרסאותיו מתפתחות ומשתנות מכתב טענות לכתב טענות,
--- סוף עמוד 259 ---
ומתצהיר לתצהיר, טען איציק שהמניות ניתנו למיכה ב"נאמנות" או כ"פיקדון" או ב"מתנה" או ב"שליחות" או ב"תנאים", ועוד כהנה וכהנה ניסיונות מאולצים ויריות לכל הכיוונים (גם כאשר הכיוונים מנוגדים ממש).