4147. פניותיו של איציק לרשויות היו כמובן, בניגוד לטובת החברה, ובאופן שחושף את האינטרסים האמתיים של איציק – שטובת החברות לא אחת מהן. הליכים פליליים לא היו, ושומה אזרחית נחתמה לאחר שהחברות הפחיתו את דרישות הרשויות במיליוני שקלים, ספרים לא תוקנו, וסנקציות כלשהן לא הוטלו.
4148. עוד הראינו, בפרק י"א לעיל, כי עסקת העברת המניות אינה רלוונטית כלל ועיקר להליך: מדובר בהסכם שאיציק לקח בו חלק (ואף שילם מס בגינו), בין היתר, לצורך מחיקת חובות הבעלים ומניעת מחלוקות בדורות הבאים. ההסכם עליו מסתמך איציק, אינו אלא טיוטה של הסכם שלא הושלם, ושממילא הסעיף שעליו יצא קצפו, הוא סעיף שמיכה היה מוכן למחוק (ואף עשה כן עוד בטרם נפתחו הליכים משפטיים כלשהם). גם זו דוגמא מובהקת לכך שתביעה זו מתנהלת על דברים שלא קרו הלכה למעשה. מדובר
--- סוף עמוד 322 ---
בניסיון לטעון להרבה "עילות" בתקווה שהמסה והדפים שהן מילאו יכריעו את הכף.
4149. בפרק י"ב לעיל הראנו, כי במסגרת ההסכם שנכרת עם האחים, נטלו על עצמם איציק ומיכה את חובות האחים, וכך ניתן היה לשלם תמורה שהיא פחותה משווי החברה בפועל, ולהשלים את העסקה, על אף שהמצב הכספי שלא אפשר את השלמת העסקה במחיר מלא. מיכה לא ייחס אפוא לאיציק דבר, ולקח על עצמו את מחצית החובות, בדיוק כמו איציק. ממילא, החובות הללו כוסו באמצעות דיבידנד רעיוני שחולק, מבלי שאיציק (או מיכה) מוציאים אגורה מכיסם. פעם נוספת, מדובר בעילה מומצאת, שאין בה דבר.
4150. כפי שאין בסיס לתביעותיו של איציק בכובעו כבעל מניות, כך גם אין בסיס לתביעותיו בכובעו כעובד. בפרק י"ג לעיל, עמדנו על כך שאיציק (כמו גם כולי עלמא) יודע היטב כי לא באמת עבד בחברות, ובפרט משלהי שנת 2006, עת הודיע כי אינו מעוניין יותר לעבוד בחברות, מאחר שפנה לעסוק בענייניו האישיים ובעסקים שהקים וייסד. איציק מעולם לא ראה בחברות כמעסיק (במובן של דיני עבודה או דין אחר), ועל כן כל דרישותיו לעניין זה, אינן אלא לזות שפתיים.
4151. לאחר כל אלה, פנינו לסכם את ההליכים כנגד איציק. בתוך כך, הראינו כי מעבר לכך שאין בסיס לעילות התביעה של איציק, הרי שהחברות חייבות כספים דווקא למיכה.
4152. בקשר עם כך, וכמפורט בפרק י"ד לעיל, התובע שכנגד (מבלי שהחברות מביעות את עמדתן לעניין זה) יבקש מבית המשפט הנכבד לקבל את התביעה שכנגד, לקבל את כלל הסעדים המבוקשים בה, ותוך כך ולהורות כי החברות ישלמו לו את הסכום המפורט בכתב התביעה שכנגד, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום התביעה, וזאת בגין הפרשי שכר עבודה שלא שולם למיכה בין השנים 1990 ועד 2006.