--- סוף עמוד 90 ---
2000 ואילך, תלה מיכה בכך שהטיוטות האמורות "נמצאו" במסגרת גילוי המסמכים והנבירה בארכיב (סעיפים 466-465).
399. ב"כ התובע מתייחסים לגרסה זו כדלקמן:
הסבר זה ניתן לקבל, אולי, אילו מיכה היה מזכיר את הטיוטות בתצהיריו הקודמים אך מציין, כי בשל חלוף הזמן, הטיוטות אינן ברשותו. אין בכך כדי להסביר, כמובן, את העובדה כי סיפור הטיוטות (שבעיני מיכה הן "קורות ברזל") עלה לראשונה בחודש 04/2017, קרוב ל-3 שנים לאחר תחילת ההליך (סעיף 467);
יתרה מכך, אין בהסבר זה כדי להסביר, מדוע בהליכים הקודמים בין האחים (תביעת הפירוק שהגיש מימון ז"ל; התביעה למניעת קיפוח שהגיש שמוליק וההליך שהגיש שמוליק בביה"ד לעבודה) – לא הוזכרו הטיוטות האמורות, כמקור ל"הסכמות" הנטענות משנת 1994 (סעיף 468);
400. ההליכים עם מימון ז"ל בארה"ב התנהלו במקביל להליכים בישראל, כאשר הטיוטות הוצגו למיכה במסגרת אותם הליכים, לכל המאוחר, בדיונים שנערכו בארה"ב בחודש 07/2003, ומכאן טענת ב"כ התובע: "לא יעלה על הדעת, כי באותם חודשים בדיוק בהם מוצגות הטיוטות למיכה, במסגרת ההליכים בארה"ב, הוא לא עושה שימוש בטיוטות אלו, על מנת להדוף את טענות האחים בישראל – טענות שנסובו, בין היתר, על שכרו המופרך ומשיכותיו של מיכה(!)" (סעיף 470; ההדגשה והקווים במקור).
401. המסקנה היחידה העולה מן האמור, הינה כי הטיוטות, כשמן כן הן. טיוטות שלא הבשילו לכדי הסכמה כלשהי, ובוודאי שלא לכדי הסכמה מחייבת. בנסיבות אלו, מיכה לא העלה על הדעת להציג את הטיוטות בהליכים שנוהלו עם האחים בישראל, בשנים 2002-2005, שכן היה ידוע לו היטב, כי גם מימון ז"ל וגם שמוליק יסתרו את הטענה בנקל, ויראו כי הטיוטות מעולם לא גובשו לכדי הסכם מחייב (סעיפים 472-471).
402. סתירות פנימיות נוספות בגרסאותיו של מיכה ביחס לבדיית "השכר המוסכם" מובאות בתת פרק ד.12.ו. לסיכומי התובע.
403. נושא ראשון המוזכר בתת פרק ד.12.ו.1 הוא זה: האם מועד ההסכמה בשנת 2006 –בתחילת השנה, בעיבורה או בסופה?
404. בתת הפרק יש סקירה פרטנית של הגרסאות השונות של מיכה בדבר התאריך הנכון של מועד ההסכמה. בהליכים אחרים, לרבות ההליך משנת 2005 עם שמוליק, בבית הדין לעבודה, מיכה טען כי שכרו מבוסס על ההסכמות משנת 1986; בתחילת ההליך (שנת 2014), טען מיכה כי שכרו מבוסס על ההסכמה "מהימים שהם והאחים עוד
--- סוף עמוד 91 ---
היו בעלי מניות"; ובהמשך ההליך (בשנת 2015) החל מיכה לטעון, לראשונה, כי שכרו מבוסס בכלל על סיכום הפגישה בשנת 1994 (סעיף 476).