417. תת פרק ד.13 של סיכומי ב"כ התובע מוקדשים לטענת ב"כ התובע כי סיפור "השכר המוסכם" נסתר בשלל ראיות אחרות שהובאו בהליך, וכן הוא רווי תמיהות היורדות לשורשו של עניין.
418. בתת פרק ד.13.א לסיכומי ב"כ התובע, מוסבר על ידי ב"כ התובע, כי אין כל קשר בין אי תשלום "השכר המוסכם" והדיווח עליו, לבין מצבן התזרימי או הפיננסי של החברות.
419. מיכה מסר, כזכור, מספר גרסאות ביחס לסיבה לאי תשלום המס על "השכר המוסכם" ולדיווח עליו כשכר, בזמן אמת. מרבית הגרסאות נסובו על "קשיים כלכליים" של החברות (סעיף 507).
420. צריך להקדים ולאמר, כי עלות המס בין שכרו האמיתי והמדווח של מיכה (42,000 ₪ ברוטו) לבין "שכרו המוסכם" (113,000 ₪ ברוטו), עומדת על כ-450,000 ₪ לשנה לכל היותר (ראה מכתבו של רו"ח יהודיוף, בו צוין כי עלות המס בגין "משיכותיו" של מיכה, על חשבון שכרו המוסכם, עומדת על 3,300,000 ₪ ל-7.5 שנים (2006-06/2013)
--- סוף עמוד 96 ---
=
כ-450,000 ₪). הובהר, כי מיכה כבר משך – לשיטתו הוא – את תשלום הנטו של שכר עבודתו. לפיכך, נותר לשלם רק את המס בלבד, בין השכר המוצהר לבין השכר הפיקטיבי (סעיף 508, והערה 18, שם).
421. ב"כ התובע מדגישים נושא זה (סעיף 509; הקווים וההדגשות במקור):
"עוד נדגיש, כי אילו היה ממש בטענותיו של מיכה, לפיהן הגניבות נמשכו חלף "שכרו המוסכם", הרי שהעלות האמיתית לחברות, של תשלום השכר כאמור, הייתה נמוכה במידה משמעותית מעלות המס דלעיל (450,000 ₪). זאת, מאחר שהחברות היו רשאיות לנכות את כל "השכר המוסכם" כהוצאה, מה שהיה מפחית בכ-25% – 31% (שיעורי מס החברות באותה תקופה) את עלות "השכר המוסכם".
422. לאחר ריכוז הנתונים במלל (סעיף 510), ובטבלה (שם, בעמ' 109), והבאת דוגמה של שנת 2009 (סעיף 51), טוענים ב"כ התובע (בסעיף 512), כי בשורה התחתונה, בממוצע, העלות האמיתית של תשלום "שכרו המוסכם" של מיכה, לשנים 2006-2013 (שמונה שנים) עמדה על 197,721 ₪ לשנה (1,581,775 ₪ חלקי 8 שנים). זאת, אילו אמנם היה מדובר ב"שכר" ולא בניסיון להלבנה בדיעבד של גניבות מהחברות. ב"כ התובע מוסיפים כי "החסכון השנתי", לשיטתו של מיכה, עמד על כ-198,000 ₪ לשנה בלבד. נטען כי בפועל החברות הוציאו סכומים גבוהים משתי האפשרויות לעיל (198,000 ₪ או 450,000 ₪), על תשלומים שונים שלא היו כורח המציאות.
423. לאחר דיון בגרסאותיו של מיכה בעניין הסיבה לאי תשלום המס על "השכר המוסכם" (סעיף 514), מציינים ב"כ התובע כי כפי שכל המומחים, משני הצדדים, הודו: אין כל הצדקה לאי דיווח לרשויות המס על תשלום השכר, גם כאשר מצבה הפיננסי של חברה אינו מאפשר את תשלום השכר לעובדיה, ובוודאי שאין הצדקה לכך שהמשיכות הועלמו והוסוו תחת כרטסות שונות ומשונות (סעיף 515), וכי מיכה עצמו הודה, כי אי גילום המס מהווה עבירה פלילית (סעיף 516 וציטוט הפרוטוקול, שם).