101. כעולה מן הממצאים הרפואיים וגם מעדותה של הנתבעת, כפי שמבוססת בעיקרה על המסמכים הרפואיים וגם מסברתה שלה, שהרי בשל הנתק מאביה לא היתה בעלת ידיעה ממשית אודות מצבו הרפואי, המנוח סבל שנים רבות ממצב נפשי, לסירוגין, שהתעצם ו"נרגע" בהתאם לנסיבות חייו ואף כלל ניסיון אובדני. מצבו זה טופל באמצעות טיפול פסיכיאטרי.
102. מעבר לכך, המנוח סבל ממחלות שונות כגון סוכרת, אי ספיקת כליות, מחלות לב, וירידה בלחץ דם אשר גרמה לסחרחורות ונפילות מעת לעת, חלקן הצריכו קבלת טיפול רפואי. על רקע כל אלו מרביתו של התיעוד הרפואי, בפרט בשנים האחרונות.
103. בפסיקה נקבע כי אדם הסובל מבעיה נפשית, ואף אם הגיע עד כדי ניסיון אובדני, לא נשללת זכותו לערוך צוואה כרצונו (ראה: עניין "קרן לבי", לעיל). שלילת הכושר לצוות אינה עניין של מה בכך. הנטל לסתור חזקת כשרות בסיסית זו של אדם לאחר מותו, הינו נטל כבד עד מאוד, ולא די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות (ראה: ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, מח(1) 022 {פמ"מ – 30/12/1993}).
104. דיכאון מתאר עצב או אבל, אך דיכאון אינו טעם לפסילת צוואתו של מנוח.
כעולה מעדותה של הנתבעת, אף היא סבורה כך.
105. טענה הנתבעת, כי טופס חתימתו של המנוח על הרדמה לפני ניתוח אינו מעיד בהכרח על כשירותו של המנוח, שכן בבתי חולים רבים לא תמיד מקפידים לבדוק כשירות חולה לחתום על טפסי הסכמה מסוג שכזה.
106. דעתי אינה כדעתה. מקרים רבים מובאים בפני בתי המשפט לענייני משפחה, מהם עולה בבירור הן באשר לאוכלוסייה הבוגרת והן לאוכלוסייה הצעירה, כי כאשר עולה הספק בדבר כשרותו של אדם להבין את טיב הפעולות המבוצעות בו, בתי החולים אינם לוקחים סיכון.
אדם החותם על פרוצדורה רפואית, פעולתו זו מעידה על כשירותו, או לפחות כי רופאיו סברו כי הוא כשיר מנטלית לחתום על הסכמה בהבינו את הפעולה וסיכוניה.
107. אומר כי אין לי כל סיבה להניח שאותם רופאים הסכימו לבצע את אותה פעולה רפואית, לאדם שאינו כשיר רפואית ומבין את מהותה של אותה פעולה, בעיקר כאשר לא היה מדובר בפעולה אשר היתה מחוייבת, אותו רגע, להצלת חייו. מה עוד ששלושה ימים לאחר מכן כבר הגיע המנוח למיון בית החולים על רקע נפילה, ביקור שצויין בו כי המנוח הגיע לבדו.
108. סבורני כי הכשירות בחתימה על הסכמה מדעת לפעולה כירורגית כלשהי, עולה על דרגת הכשירות הנדרשת לעריכת צוואה.
109. בעדותה של הנתבעת אין כדי להקים ממצא בדבר אי כשירות המנוח לערוך את צוואתו או כזה אשר מנע ממנו להבין את טיבה של צוואתו. מאידך, גרסתו של עורך הצוואה, עו"ד .... כפי שהובאה, כי המנוח היה עצמאי וצלול בדעתו לעת עריכת הצוואה, לא נסתרה על ידי הנתבעת, לא בעדותה ולא כפי שעלה מהמסמכים הרפואיים.