בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ת"ע 29215-02-18 מ.ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
ת"ע 29221-02-18 מ. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
ת"ע 29242-02-18 ט. ואח' נ' האפוורופוס הכללי במחוז תל-אביב
ת"ע 29205-02-18 ט. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
בפני כב' השופט ארז שני
בעניין המנוח ד. מ. (ז"ל)
תובעים 1. ש. מ.
2. י. מ. (מ.)
3. א.ד.
על ידי ב"כ עו"ד אריאל אדלר
נגד
נתבעת ק. ט.
על ידי ב"כ עו"ד חדוה וייס ועו"ד דורון טרובוביץ
פסק דין
מונחת לפני תובענה לקיום צוואתו של המנוח ד.מ. ז"ל , שהוגשה על-ידי התובעים, צוואה בעדים מיום 26/3/2017, וכתב ההתנגדות לה, אותו הגישה הנתבעת, אשר מבקשת לקיים את צוואת המנוח מיום 22/1/2010, גם היא צוואה בעדים.
רקע עובדתי
1. המנוח ד. מ. ז"ל (להלן: "המנוח"), הלך לבית עולמו ביום 20/6/2017, בהיותו כבן 69 שנים, אלמן ולו שלושה ילדים.
2. רעייתו של המנוח הלכה לבית עולמה עוד ביום 10/11/1999, ללא שהותירה צוואה אחריה, וניתן אחריה צו ירושה. ילדי המנוח ורעייתו חתמו על תצהיר הסתלקות מעיזבונה של המנוחה לטובת האב המנוח ביום 24/11/1999.
3. למנוח 3 ילדים, שניים מהם וכן בת זוגו של המנוח הם התובעים את קיום צוואתו האחרונה של המנוח (להלן: "התובעים"), וכן בת נוספת היא הבכורה מילדיו של המנוח, המתנגדת לקיום צוואת המנוח ומבקשת לקיים צוואה קודמת אותה ערך המנוח (להלן: "הנתבעת").
4. המנוח ערך צוואה ביום 26/3/2017 (להלן: "צוואת 2017" או "צוואתו האחרונה"), בה הוריש את רכושו לשניים מילדיו (45% לכל אחד) ולבת זוגתו (10%), הם התובעים.
5. המנוח ערך שתי צוואות קודמות:
• צוואה מיום 19/1/2010, צוואה בעדים, בה הוריש את כלל רכושו לשניים מילדיו (45% לכל אחד) ולבת זוגו (10%), (להלן: "הצוואה הראשונה").
• צוואה מיום 22/1/2010, אף היא צוואה בעדים, בה הוריש את כלל רכושו לשלושת ילדיו בחלקים שווים (להלן: "הצוואה השנייה").
6. ביום 17/9/2017 הגישו התובעים בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 26/3/2018 לרשם לענייני ירושה, היא צוואתו האחרונה של המנוח (ת"ע 29215-02-18).
7. ביום 7/1/2018 הגישה הנתבעת התנגדותה לצוואה זו, מטעמי השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד התובעים ואי קיום רצונו של המנוח (ת"ע 29242-02-18).
8. ביום 3/7/2017 הגישה הנתבעת בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 22/1/2010 לרשם לענייני ירושה (ת"ע 29205-02-18).
9. ביום 7/12/2017 הגישו התובעים התנגדותם לצוואה זו, מטעמי קיומה של צוואה מאוחרת וקיום רצונו של המנוח (ת"ע 29221-02-18).
10. ביום 13/2/2018 הועברו כלל התובענות לבית המשפט לענייני משפחה מתוקף סעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965. ב"כ האפוטרופוס הכללי בחר שלא להתערב בהליכים.
11. הליך נוסף בעניין הצדדים הוגש ביום 7/10/2018 (ת"ע 12372-10-18), ובו בקשתה של הנתבעת למינוי מנהל עיזבון זמני על כלל נכסי עיזבון המנוח.
12. לאור התנגדותם של התובעים לבקשת הנתבעת, שעה שאינה נמנית בין היורשים לצוואת המנוח, ובכלל לצורך במינויו של מנהל עיזבון, קיימתי דיון בפני ביום 30/1/2019, וכך אמרתי בין השאר בהחלטתי:
"ברור לי בשניים:
• ראשית, שהקשר אשר היה בין המבקשת לבין המנוח הוא כזה שבלתי סביר לחלוטין למנות אך ורק את באי כוחה כמנהלי העיזבון ואין היגיון בדבר.
• שנית, קיומם של שתי דירות, חנות, מונית ומספר למונית ועוד כספים או זכויות נזילות כמפורט בבקשה מצדיק מינוי מנהל עיזבון, שתפקידו לפרוע חובות שוטפים, לשמר את הקיים, לעסוק בפירעון חובות שהצטברו ולכנוס את נכסי העיזבון ככל שניתן, הא ותו לא.
אין זה משנה כלל האם מי מהנכסים הנקובים בבקשה אינם קיימים וגם דבר קיומם או אי קיומם הוא למנהל העיזבון ליתן דעתו.
תפקידו של מנהל העיזבון אינו לספק אינפורמציה אשר נועדה לשפר את המתווה הראייתי של מי מהצדדים. סבור אני לאור היקף הנכסים, כי בפריסתם כאמור ראוי למנות מנהל עיזבון זמני ושעה שבדעתי למנות את שני באי כוח הצדדים יחדיו, גם נחה דעתי שהאינטרסים של מי מהצדדים לא ייפגע.
כאשר מסביר לי עורך הדין אדלר בטוב תבונתו כי מנהל עיזבון הוא עניין שעלות כספית כרוכה בצדו הוא בוודאי צודק. אלא שעניין זה ניתן ל"ריפוי" באמצעות פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.
סוף דבר ובכפוף להוראותיי לעיל – אני ממנה את עורכי הדין חדוה וייס ואריאל אדלר יחדיו כמנהלים זמניים לעיזבון המנוח".
13. ביום 3/4/2019, לאחר קיומם של דיוני ההוכחות ומתן הוראתי להגשת סיכומים, הניחו בפני התובעים בקשה לביטול מינויים של מנהלי העיזבון, לחילופין השהיית פעולתם של מנהלי העיזבון.
14. באותו יום, הניחה בפני ב"כ הנתבעת, היא אחת ממנהלי העיזבון, בקשה למתן צווים לגופים השונים הקשורים לעיזבון המנוח, לרבות לבנקים וחברות ביטוח, אגב מתן פסיקתאות.
15. ב"כ התובעים, הוא מנהל העיזבון השני הודיעני כי הבקשה לא הוגשה בשמו, שכן הגיש בקשה לביטול מינויים של מנהלי העיזבון וכן כי הסתיים שלב ההוכחות בתיקי הצדדים.
16. לאחר שעיינתי בתגובות מנהלי העיזבון, החלטתי כי הבקשה תידון רק לאחר מתן פסק הדין בתובענות הצדדים.
17. ביום 25/3/2019, לאחר סיום הליך ההוכחות, ניתנה החלטתי להגשת סיכומים על ידי הצדדים.
18. לאחר בקשות ארכה מטעם הנתבעת למועד הגשת הסיכומים, ולאחר שסירבתי לארכה נוספת, הוגשו אלו ביום 25/6/2019.
19. עוד באותו יום הונחה בפני בקשת התובעים למחיקת סיכומי הנתבעת בגין "הגנבת מסמכים לתיק", שלא צורפו או היו מצויים בידי התובעים.
20. הנתבעת טענה כי גילתה רק לראשונה ביום 19/6/2019 את דבר היותה מוטבה בביטוח החיים של אביה המנוח ולא יכולה היתה להגיש מסמכים אלו קודם לכן.
21. לאחר תגובתה זו, ניתנה החלטתי בעניין זה במיום 30/6/2019, וכך:
"לא יעלה על הדעת שלסיכומים יוכנסו מסמכים מבלי שניתנה רשות להגשת הראייה גם מפני שגניבה שכזו לא מאפשרת חקירה הן מצד הצד שכנגד ולא על ידי בית המשפט.
המשיבה לא יכולה להחליט בינה לבינה כי אפשר להגיש את המסמכים
תוך שלילת זכותם של המבקשים לדיון הוגן.
המסמכים יוצאו.
המשיבה תגיש סיכומייה בהתאם להחלטתי מיום 25/3/2019 בתוך 7
ימים.
המשיבה תישא בהוצאות הבקשה בסך 3,500 ש"ח."
22. גם החלטתי זו לא מנעה מהנתבעת להגיש באותו יום, במסגרת בקשה מס' 18 בקשה להוספת ראייה חדשה.
לא התרתי הגשת הראייה מן הטעמים המפורטים בהחלטתי מיום 30/6/2019.
23. סיכומים (מתוקנים) מטעם הנתבעת הוגשו לתיק ביום 4/7/2019, סיכומי התובעים הוגשו ביום 10/7/2019 וסיכומי תשובה הוגשו ביום 18/7/2019.
24. למען השלמת התמונה יצויין כי בשנת 2014 התנהל הליך נוסף בין הצדדים בעניין קיום צוואת סבם המנוח, בו הגישה הנתבעת בקשה לקיום צוואתו ואלו הנתבעים הגישו התנגדותם לקיום הצוואה. בסופו של ההליך ניתן על ידי תוקף לצוואת הסב המנוח.
טענות הצדדים
טענות הנתבעת (המתנגדת)
25. הסכסוך בין הצדדים מקורו ביחסי משפחה מורכבים על רקע מותה של אמם המנוחה של ילדי המנוח בגיל צעיר וירושת סבם, אשר גרמה לקרע וקנאה.
26. התובעים השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת עוד בעריכת צוואתו הראשונה מיום 19/1/2010 (בה אינה יורשת דבר) בשל העובדה כי לא צויינו כמוטבים בצוואת סבם המנוח, ששיקפה את רצונו.
27. לאחר שערך את צוואתו השנייה מיום 22/1/2010, לא שינה את צוואתו משך 7 שנים, אלא רק סמוך למותו, כאשר היה נתון לחסדיהם של ילדיו ובת זוגו ולהשפעה בלתי הוגנת מצידם.
28. המנוח ערך את צוואתו האחרונה מיום 26/3/2017, אשר הוגשה לקיום ולה היא מתנגדת, חודשיים ועשרים וארבעה ימים בטרם פטירתו, תחת השפעה בלתי הוגנת ולחץ של מי מילדיו, כשהוא חסר שיקול דעת, חולה, תלותי, דכאוני ומבודד.
29. התובעת טענה כי הנתבע בעצמו העיד כי אלמלא נישולם של האחים מירושת סבם לא היה נוצר הסכסוך ביניהם. זוהי הודאתו מפורשת וחד משמעית בדבר השפעה בלתי הוגנת.
30. אין ספק כי המנוח חתם על הצוואה מחמת אונס ו/או איום ו/או השפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או ניצול מצוקתו הנפשית ו/או מצבו המנטלי והגופני הירוד, ועל פי סעיף 30 לחוק הירושה דין צוואה זו להתבטל.
31. בשל השפעה בלתי הוגנת מצד התובעים על המנוח, יש להעביר את נטל השכנוע באמיתות הצוואה והעדר השפעה בלתי הוגנת למבקשי צו הקיום, הם התובעים.
32. צוואתו האחרונה של אביה המנוח אינה משקפת את רצונו שכן לא סביר כי לאחר חתימתה על תצהיר הסתלקות מירושת אמה המנוחה, אביה ינשלה, ולו לפחות מירושת אמה שהיוותה 50% מכלל העיזבון שהותיר אחריו המנוח. לטענתה, ישנה פגיעה באינטרס ההסתמכות שלה על כי למעשה בטחה באביה המנוח וזה גם היה התנאי להסתלקותה מירושת אמה.
33. אביה המנוח הבטיח לה כי בבוא העת יוריש הוא את כלל רכושו לשלושת ילדיו בחלקים שווים ולא סביר כי היה זה רצונו לנשל את בתו הבכורה אותה אהב אהבת נפש. בנוסף, הותיר המנוח את הנתבעת כמוטבה בביטוח החיים בחברת מגדל ואם היתה כוונתו לנשלה מכלל רכושו, הרי שהיה דואג לנשלה מביטוח החיים, ומשלא עשה כן , יש להניח כי זה היה אכן רצונו האמיתי.
34. לאורך השנים שקדמו למות אביה, אחיה דאגו להרחיקה מאביה והיא היתה נתונה לאיומים מתמידים בל תיצור קשר עם אביה, אחרת יבולע לה. אחותה ובת זוגו של המנוח הגישו אין ספור תלונות במשטרת ישראל תוך איומים להרוס את הקריירה המקצועית של בעלה וזאת בשל ניסיונותיה ליצור קשר עם אביהם המנוח, שכן כל רצונם היה בניתוק מוחלט בינה לבין אביה. ואכן הוגשו תלונות שכאלו על ידי האחות ובת הזוג.
35. המנוח טופל לאורך שנים בטיפול תקופתי פסיכיאטרי ואף אושפז בבית חולים ...., אלו השפיעו על כושר שיפוטו, זכרונו וחוסר הריכוז ממנו סבל, וגרמו לכך שהמנוח סבל מחוסר יציבות וניתן היה להשפיע עליו בנקל, בייחוד בחודשים האחרונים לחייו, בהם גם היה חולה פיזית ונזקק לעזרת ילדיו ובת זוגו.
36. המנוח היה מאושפז מיום 23/5/2017 ועד ליום 20/6/2017 מועד פטירתו.
37. לנוכח עריכת הצוואה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, אי ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו וחוסר הבנתו לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו, יש להורות על ביטולה לאור סעיף 26 לחוק הירושה.
38. צוואתו האחרונה של המנוח נערכה במעורבות התובע 1, דרך צד ג' שהוא חברו הטוב של התובע משך שנים ובפני עו"ד המכיר גם הוא את התובע משך שנים רבות, אשר היה (התובע) מעורב באופן אקטיבי וממניעים זרים ופסולים בעריכת הצוואה.
39. בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35 לחוק הירושה, קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה אשר הביאה לפגם ברצונו החופשי, ויש להורות על בטלותה של הצוואה גם מן הטעם הזה.
טענות התובעים (מבקשי הקיום)
40. צוואת המנוח הינה צוואה מודפסת, בפני עדים אשר אין בה, וגם לא נטען כך, כל פגם צורני שהוא, ומכאן כי נטל ההוכחה מוטל על כתפיה של הנתבעת.
41. למעלה מעשור קודם לפטירת המנוח, הנתבעת היתה בסכסוך מר עם אביה המנוח וניתקה עמו ועם יתר המשפחה כל קשר, היא, בעלה וגם בנותייה - נכדותיו של המנוח. כל ניסיון להידברות מצד התובעים וחידוש הקשר, נדחה על ידה.
42. הסכסוך בין המנוח לבין הנתבעת ובעלה נסב סביב התנהלותם באשר לירושת סבם של הצדדים, סכסוך שהיה מר וקשה וכלל האשמות קשות מצד המנוח על הטרדות מצד בעלה של הנתבעת, תלונות במשטרה, אלימות, מכתבי התראה וכדומה. מכאן כי לצוואה יש טעם מבורר.
43. מצווה היא לקיים את רצונו של המת, תוך שיש להימנע מהמרת שיקול דעתו בשיקול בית המשפט.
44. טענת הנתבעת כי הסתלקותה מעיזבון אמה המנוחה היתה על תנאי לקבלת חלקה בעיזבון אביה המנוח, טענה חסרת ביסוס ואף מנוגדת לסעיף 6 לחוק הירושה, שכן הסתלקות ילדי המנוח מעיזבון אמם המנוחה היתה ללא כל תנאי.
45. הצוואה משקפת את רצונו הברור של המנוח, שכן הנתבעת התנתקה מאביה משך שנים והורידה את שיבתו ביגון שאולה, ניתוק שנוצר עקב התנהלותה של הנתבעת אשר בחרה להדוף כל ניסיון הדברות.
46. המנוח, במועד עריכת צוואתו האחרונה ואף לאחריה, עבד כ..... ותפקד לכל דבר, ולא כפי טענת הנתבעת על כי היה חולה ותלותי, שאין לה ידיעה ממשית אודות מצבו שכן כלל לא היתה עימו בקשר.
47. בצוואתו האחרונה של המנוח אין כל פגם צורני או אחר והנטל לסתור את תוקפה של הצוואה מוטל כולו לפתחה של הנתבעת, נטל כבד ביותר.
48. העובדה כי צוואת המנוח נערכה כשלושה חודשים לפני פטירת המנוח אין בה כדי לפגוע בתוקפה.
49. גם אם המנוח קיווה כל השנים כי הנתבעת תתעשת ותחזור בה מהתנהלותה, זכותו היתה בערוב ימיו להדירה מעיזבונו כגמול על מעשיה.
50. הטענה אודות השפעה בלתי הוגנת מוכחשות וחסרות יסוד, שכן המנוח היה עצמאי, וקיים קשרים חברתיים ענפים, לא היה מבודד כלל והנתק היחיד שהיה לו היה עם הנתבעת עצמה ובני משפחתה. טענות הנתבעת לעניין זה הן בגדר השערות וניחושים.
51. המנוח סבל מדיכאון קל מעת לעת והדבר אינו מעלה ומוריד לאור היותו צלול לחלוטין בעת עריכת הצוואה ולאחריה. אשפוזי המנוח היו קשורים להיותו מטופל בדיאליזה שכן סבל מדלקת ראות/מים בריאות אך לא היתה כל בעיה של צלילות.
52. התובעים הם אלו שניסו למתן את תחושותיו הקשות של המנוח ולהרגיע את רגשות הכעס שחש המנוח כלפי הנתבעת והשנאה כלפי בעלה, גם מתוך רצון לשמור על בריאותו.
53. המנוח ביקש להזהיר את הנתבעת כי "תשלם" על התנהגותה, בין היתר במסמך הכתוב בכתב ידו והנתבעת אישרה זאת בחקירתה. מכאן כי צוואת המנוח משקפת באופן טבעי את דבר הקרע החריף והכעס העמוק של המנוח על הנתבעת ובעלה, כפי ששב והצהיר פעם אחר פעם.
54. התנגדות הנתבעת לצוואתו האחרונה של המנוח, מבוססת על טענת השפעה בלתי הוגנת – הא ותו לא, שכן אינה טוענת להיעדר כשרותו של המנוח (כך העידה), וטענתה בדבר מעורבות התובע 1 בעריכת הצוואה, עלתה לראשונה בסיכומייה, דבר המהווה הרחבת חזית, ואין לה כל יסוד, שכן שיקול דעתו העצמאי של עורך הצוואה והקשר בינו לבין המנוח עת עריכת הצוואה, יש בהם כדי לנתק את הקשר בין אירוע העבר לבין פעולתו של עורך הצוואה, ויש בהם כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה.
55. מנסיבות אלו, יש לדחות את התנגדות הנתבעת ולקיים את צוואת 26/3/2017 ואת רצונו הברור של המנוח.