מבחן הטרנספורמטיביות חושף את המכנה המשותף של מבחן ה"מטרה" ומבחן ה"אופי". ביסוד שני המבחנים מצויה השאלה עד כמה השימוש ביצירה מקדם תכליות רצויות. ההבדל ביניהם הוא בסוג התכלית שאותה מקדם הדין. הטרנספורמטיביות, כמבחן אופי השימוש, נוגעת בתכלית ה"פנימית" של דיני זכויות היוצרים – עידוד היצירה. מבחן ה"מטרה" מתרכז במטרות "חיצוניות" יותר לדיני זכויות היוצרים, כגון מחקר, חינוך או ביקורת.
שאלת השינוי והחדשנות מקבלת משנה חשיבות כאשר היצירה שבמחלוקת אינה כוללת העתקה של יצירה מוגנת, אלא מדובר ביצירה נגזרת. כזכור, החוק מגדיר יצירה נגזרת כ"יצירה מקורית המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת, כגון תרגום או עיבוד". המייחד את היצירה הנגזרת הוא היותה יצירה מקורית, המבוססת במהותה על יצירה קודמת. מדובר בהרחבה משמעותית של זכות היוצרים, שאינה משתרעת רק על היצירה אלא גם על יצירות חדשות. לנוכח רוחב הזכות נדרש קו גבול חזק, שאלמלא כן לא ניתן היה ליצור יצירות חדשות המתייחסות ליצירות קודמות. כידוע, ובדומה לעולם המדע ואף לעולם המשפט, עולם היצירות מתקדם פעמים רבות באמצעות התייחסות של יצירה ליצירות שקדמו לה תוך הוספת נדבך חדש, לבנה על גבי אריח ואריח על גבי לבנה (כפי שהתלמוד הבבלי קובע שיש לכתוב שירה בספר התורה (מגילה טז, ע"ב)). איסור גורף על התייחסות כזו עלול לפגוע באפשרות היצירה ובטיבה, בניגוד לתכליות דיני זכויות היוצרים. מכאן שיש לאזן בין היקפה של הזכות ליצירה לנגזרת, והאינטרס לאפשר ליצירות להתבסס על יצירות אחרות.
איזון כזה ניתן להשגה באמצעות מבחן הטרנספורמטיביות, היוצר הבחנה בין "מקוריות" (כהגדרתה בחוק של יצירה נגזרת) ובין "שינוי וחדשנות". תפיסה מקובלת היא שלא כל מה שמקורי הוא טרנספורמטיבי, אך אם מתקיים יסוד השינוי והחדשנות מתקיים ממילא גם יסוד המקוריות (פישמן אפורי, עמוד 346, וההפניות שם). לאמור, לא כל יצירה נגזרת היא גם טרנספורמטיבית. הדוגמאות המסורתיות ליצירות נגזרות הן תרגום של יצירה או עיבוד של ספר למחזה ("יצירה נגזרת היא... כגון תרגום או עיבוד" (סעיף 16 לחוק זכות יוצרים)). התרגום או העיבוד הם תוספת מקורית שעולה לכדי יצירה עצמאית – יצירה נגזרת. אלה מקרים קלים יותר לסיווג, בשל הקשר ההדוק בין היצירה החדשה ליצירה המקורית. הרעיון המהותי של היצירה המקורית נותר בעינו, הגם ששינוי המדיום כרוך אף הוא על פי רוב בחדשנות מסוימת. לעומת זאת, יש יצירות נגזרות שמכילות גם שינוי וממד חדשני משמעותי – לא רק עיבוד מקורי של יצירה, אלא גם פיתוח או הרחבה שלה. מבחן השינוי והחדשנות ראוי הוא. אמנם גם אם היצירה מקורית אך לא חדשנית יש בה משום תוספת לנחלת הכלל, אבל היתר בלתי מבוקר ליצור כל יצירה נגזרת, לרבות תרגומים ועיבודים, עלול לרוקן מתוכן את ההגנה מפני העתקה ולחתור תחת התכלית של מתן תמריץ ליוצר. מן הצד האחר, מתן משקל לחדשנות מונע התרחבות יתר של הגנת היצירה הנגזרת. נקודת האיזון של חדשנות שומרת אפוא מפני שתי הסכנות – פגיעה חזקה מדי בתמריץ ופגיעה קשה מדי בנחלת הכלל.