בתום דיון במהלכו נדחו מספר הסתייגויות שהועלו על ידי מספר חברי כנסת אישרה הכנסת את הצעת החוק בקריאה שניה ושלישית בנוסח אשר לא נזכרה בו כאמור, ולו ברמז, החרגת מכר דירות.
40. אוסיף ואעיר כי אין זה ברור כלל שהאמירה הכללית הלאקונית בדברי ההסבר, לפיה החוק "אינו חל על מקרקעין", מתייחסת למכר דירות על ידי מי שעיסוקו בכך. יתכן כי הדברים כוונו לסוגיה אחרת – הקצאת מקרקעין להתיישבות על ידי המדינה או הסוכנות היהודית, סוגיה שהתעוררה בענין קעדאן אשר פסק הדין בו ניתן בסמוך מאוד (כחודשיים) לפני הצעת החוק דנן.
מכל מקום, תהא כוונת הדברים בדברי ההסבר אשר תהא, לא ניתן לייחס לאותה הערה לאקונית בדברי ההסבר – המבטאת בכל מקרה את גישת מנסח הצעת החוק ולא את עמדת המחוקק – משקל פרשני שיש בו כדי לגבור על לשון החוק ועל תכליתו המשתקפת בסעיף המטרה ובדברים שעלו בהליך חקיקת החוק, כמפורט לעיל. כאמור, "אין בהיסטוריה החקיקתית כדי להשפיע על פירושו של חוק, כאשר הכוונה העולה מהיסטוריה זו אינה באה לכלל ביטוי כלשהו בלשון החוק" (ענין לאו"ר לעיל), וכל שכן כאשר הדברים לא רק שלא קיבלו ביטוי בלשון החוק אלא גם אינם מתיישבים עם לשון החוק ותכליתו.
גם לדברים הנאמרים בוועדות הכנסת בדיון על הצעת החוק יש להתייחס בזהירות בהיבט של שיקוף "כוונת המחוקק". הוועדה היא גוף רב-משתתפים, ודברים הנאמרים על ידי אחד מחברי הוועדה, וכל שכן על ידי משתתף בדיון שאינו נמנה על חברי הכנסת (כגון נציגי הממשלה ונציגי גופים אחרים הנוגעים בדבר), אינם משקפים בהכרח את עמדת "המחוקק". מכאן גם הכלל לפיו דברי הסבר או דברים שנאמרו בהליכי החקיקה ולא קיבלו ביטוי בלשון החוק בנוסחו כפי שאושר לבסוף, משקלם הפרשני מוגבל.
41. איני סבור גם כי בהצעות החוק הפרטיות שהוגשו לאחר חקיקת חוק איסור הפליה ונדחו על ידי הכנסת יש כדי לתמוך בטענה שהחוק אינו חל על מכר דירות. ראשית, ספק רב אם ניתן להתייחס להצעת חוק שהוגשה לכנסת לאחר חקיקתו של חוק כחלק מההיסטוריה החקיקתית של אותו חוק. שנית, הגשת הצעת חוק על ידי חבר הכנסת משקפת לכל היותר את הבנתו הסובייקטיביים לגבי המצב המשפטי השורר, ואין בה משום ראיה באשר למצב המשפטי לאמיתו. חבר הכנסת אינו פרשן מוסמך של החוק. סמכות זו מסורה לבתי המשפט (בג"ץ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141, 152 (1985); בג"ץ 5666/90 סלום נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד מה(1) 518 (1991)), והדברים ברורים; שלישית, וזה העיקר – אף אחת מהצעות חוק אלה אינה מוכתרת כהצעת חוק לתיקון חוק איסור הפליה להרחבת תחולתו על מקרקעין, ולא בכדי. עיון בהצעות החוק הפרטיות הללו מעלה שהן ביקשו למעשה להחיל את איסור ההפליה שבחוק על מוכרים ומשכירים פרטיים של דירות (חלק מהצעות החוק עסקו גם בהפליה על ידי ועדות קבלה). מטעם זה התנגדה הממשלה להצעות חוק אלה. וכך נומקה ההתנגדות הממשלה בדיון בכנסת, מפי השר דאז בנימין זאב בגין, ביחס להצעת חוק שוויון ההזדמנויות במקום מגורים, התשס"ט-2009 (פ/1317/18) -