ההלוואה ניתנה ללא קשר ישיר או עקיף לאותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, מספר שנים קודם לכן, בדיוק באופן עליו עמד מר מוצפי החל מחקירתו הראשונה ולאורך כל הדרך. אותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, היה בעל תרומה מזערית עבור מר מוצפי, ונתפס בתודעתו, ובצדק, ככזה שאין בו מימד של שחיתות, וממילא הוא אינו צריך "לשלם תמורה" עבורו או "להכיר תודה" בדרך של העברת כספים לבן-אליעזר.
213. לכאורה, ניתן היה לסיים את הכרעת הדין בנקודה זו, אלא שבפי התביעה נותרה טענה לקיומו של מניע נוסף שעמד ביסוד פעולתו של הנאשם, והפעם מניע עתידי - "על-מנת שזה יטה לו משוא פנים בדרך כלל".
התביעה התייחסה בשלב הבאת הראיות, כמו גם בסיכומיה, למספר חברות שהיו בבעלות (מלאה או חלקית) של הנאשם בישראל, וטענה לפיכך כי העברת הכספים לבן-אליעזר נעשתה, בין היתר, גם על בסיס קיומם של אינטרסים כלכליים בישראל. לשיטת התביעה, הדברים יפים אף מקל וחומר, נוכח הצגת מועמדותו של בן-אליעזר לנשיאות המדינה, מהלך שלוּ היה מסתייע, היה מאפשר לנאשם להיעזר בשירותיו העתידיים של בן-אליעזר לצורך קידום החברות בבעלותו.
ההגנה ביקשה לדחות טיעון זה, משני טעמים: הטעם הראשון - נטען כי לא הוכחו אינטרסים כלכליים מובהקים של הנאשם בישראל שכן חלק מהחברות עליהן הצביעה התביעה כלל לא היו פעילות, ובחלק
--- סוף עמוד 132 ---
אחר מן החברות - הסתכמה "הפעילות" ברישום בעלות על נכס מקרקעין (בדומה לחברות גוש חלקה); הטעם השני - הוסבר כי הוצגו ראיות לפיהן הנאשם ביקש מבן-אליעזר שלא לרוץ לנשיאות, פעולה אשר שוללת, מניה וביה, את אותה כוונה נטענת על-ידי התביעה.
214. ככלל, וכמפורט בפרק העוסק בניתוח עבירת השוחד, "התמורה" אינה יסוד מיסודות עבירת מתן השוחד, והעבירה יכולה להתגבש, גם שהמתת ניתן "כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל", כעולה מסעיף 293(3) לחוק העונשין.
פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי משמעות הסעיף היא כי אין צורך להצביע על פעולה קונקרטית עבורה ניתנת המתת, וכי יש שניתנת לעובד הציבור מתת שוחד בבחינת "שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו" (קהלת, יא, א) [ראה ע"פ 121/88 דרוויש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.1991)].
העובדה כי אין צורך בהוכחת פעולה קונקרטית עבורה ניתנת המתת, אינה יכולה להתפרש ככזו ההופכת כל מתת לשוחד, שכן עדיין על התביעה להוכיח כי עסקינן במתת שניתן ממניע פסול, דהיינו - ממניע שעיקרו לעודד את עובד הציבור לבצע פעולה שעשויה לסייע לנותן המתת.