נוסחה הרחב של ההגדרה "מכוון" שלא לתחום את דרכי השוחד בגבולות נוקשים, ונקבע בפסיקה כי הוא נובע מן ההכרח כי סצנת מתן השוחד ולקיחתו עשויה לפשוט וללבוש צורות שונות ומשונות, ומכאן הקושי למצות את כולן ברשימה סגורה [ע"פ 8027/04 אלגריסי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.2.2006)].
גם ביחס ליסוד השלישי (בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו) - נקבעו בסעיף 293(2)-(7) לחוק העונשין, החלופות הבאות:
"(2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה;
(3) אם היה בעד פעולה מסויימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל;
(4) אם היה בעד פעולה של הלקוח עצמו או בעד השפעתו על פעלת אדם אחר;
(5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר;
(6) אם תפקידו של הלקוח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לעניין מסויים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהתנדבות או תוך קיום חובה;
(7) אם נלקח על-מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על-פי תפקידו".
נראה כי אין נפקא מינה אם השוחד היה בעד עשייה או בעד חדילה, השהייה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה; בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל; בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; ואם נלקח על-מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו, או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.
מהאמור לעיל עולה כי נדרש קיומו של קשר סיבתי בין המתת לבין "הפעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור".
--- סוף עמוד 11 ---
8. נקבע בפסיקה כי אין צורך להצביע על מתת שניתנה לעובד הציבור במקרה פלוני של פעולה מסוימת דווקא, שכן על-פי סעיף 293, אין נפקא מינה בשוחד, "אם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל". עוד נקבע כי יש שניתנת לעובד הציבור מתת שוחד, בבחינת "שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו" (קהלת, יא א), שהרי אפשר שהמעוניין בהפקת תועלת מעובד הציבור ביום מן הימים רואה לנכון, בדרך פסולה של מתן שלמונים, לפלס את דרכו כבר עתה אל נתיבות נדיבותו של עובד הציבור. מכך חייב עובד הציבור להזהיר עצמו הזהר היטב" [ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 233].
9. כיוון שעבירת השוחד היא עבירה התנהגותית, היא עשויה להתגבש גם מקום בו עובד הציבור לא פעל בפועל לטובת קידום האינטרס של נותן המתת (עניין אלגריסי שהוזכר לעיל).