על יסוד האמור לעיל, מתחייבת מסקנה לפיה העברת הכסף לבן-אליעזר, עובר להגשת התצהירים ועדותו של בן-אליעזר בבית המשפט, התאפיינה במגמת הסתרה מובהקת.
93. בחינת הודעתו הראשונה של הנאשם בחקירתו במשטרה, מלמדת כי אותה מגמת הסתרה מובהקת נמשכה אף שם, שכן הנאשם התמיד בטענתו כי לא היה צריך דבר מבן-אליעזר ולא ביקש ממנו דבר ולא ציין דבר וחצי דבר אודות עדותו של בן-אליעזר בערעור המס.
וכך ציין: "... את יכולה להסביר לי רק דבר אחד, מה הייתי צריך מפואד? מה אברהם הייתי צריך מפואד? גברת... יש איזה שהוא דבר שאני אי פעם ביקשתי ממנו, הייתי צריך לבקש ממנו משהו?" (ת/1א עמ' 40 ש' 35).
הנאשם נשאל אף בהמשך אודות מטרת העברת הכספים, וגם אז התמיד בגרסתו לפיה לא היה צריך דבר מבן-אליעזר.
וכך מעדותו:
"ש. מה הייתה מטרה של העברת הכספים לפואד? מה יצא לך מזה?
ת. לי יצא מזה?
ש. מה היה?
--- סוף עמוד 73 ---
ת. שום דבר גברת. לי לא יצא כלום אני סך הכל עזרתי לבן אדם שהוא היה צריך עזרה שהוא חבר שלי וזהו מה הייתי יכול... מה הוא יכול... מה הוא יכול לעזור לי? במה?" ת/1א עמ' 47 ש' 17).
ובהמשך:
"פואד בן-אליעזר, אני לא צריך ממנו שום דבר כלום הוא לא יכול לעזור לי בכלום העזרה שלי אליו היה כחבר..." (ת/1א עמ' 48 ש' 18).
94. אמנם, הנאשם לא נחקר במישרין בעניין מעורבות בן-אליעזר בערעור המס, אך היה זה דווקא הוא שהתייחס לערעור המס וסיפר על עדה מסוימת שהעידה מטעמו בערעור המס (ת/1א' עמ' 29 ש' 16 - עמ' 31 ש' 4).
על רקע ההתייחסות האמורה שבאה מטעמו של הנאשם, שהניח "על השולחן" את ערעור המס, וגם אם סבר כי אין קשר בין העברת הכסף לעדות, ניתן היה לצפות כי יציין שבן-אליעזר העיד לטובתו באותו הליך, אך כאמור - הנאשם התמיד בטענתו כי לא היה צריך מבן-אליעזר דבר ולא ביקש דבר.
רק בחקירתו השנייה במשטרה, עלתה סוגית עדותו של בן-אליעזר לטובתו בהליך המס, וגם אז, דובר היה ביוזמה של החוקרת פרץ שהטיחה בנאשם כי בן-אליעזר העיד לטובתו. בתגובה, מסר הנאשם כי אין קשר בין העברת הכסף לאותה עדות (ת/2א עמ' 78 החל מש' 33).
בסעיף 210 לסיכומיה טענה התביעה כי דבר העברת הכסף לא צוין אף בעדותו של הנאשם בערעור המס -טענה שאף בה ניתן לראות כמתיישבת עם אותה מגמה, ולא הוכחשה על-ידי ההגנה בסיכומיה. ככל שהנאשם סבר כי ההלוואה דווחה כנדרש, ניתן היה לצפות כי דבר העברת הכסף יעלה בבית המשפט לצד ההסבר כי מדובר בהלוואה שדווחה כדין.