"היסוד האמור פורש בפסיקתו של בית משפט זה בצורה רחבה ביותר, כך שלצורך התקיימותו 'די בכך שהמעשה נעשה בתוך המסגרת הארגונית שבה העובד פועל, או תוך שימוש בקשרים וביכולת הפעולה הנובעים מעבודתו של העובד במקום פלוני או מכהונתו'".
132. ראיית התצהיר שנחתם על-ידי בן-אליעזר ועדותו בבית המשפט, כאקטים החוסים תחת הגדרת "פעולה הקשורה בתפקידו", נלמדת מנתוניו של בן-אליעזר, אך בעיקר מתוכן דבריו.
באשר לנתונים, ועם כל ההבנה לטיעון ההגנה, לא ניתן להתייחס לדמותו של בן-אליעזר כדמות "פרטית", וברור כי הביא עימו לדוכן העדים את אותה "הילה" עליה עמדתי, הקשורה למעמדו הציבורי ולמגוון התפקידים הבכירים בהם כיהן עובר לעדות, ובמהלך אותה תקופה.
כך לדוגמא, נפתח התצהיר בתיאור כהונתו של בן-אליעזר כשר בממשלות ישראל השונות, לרבות כשר התשתיות וכשר התמ"ת.
גם הדיון בבית המשפט החל בהצהרה מטעמה של עורכת הדין סולומונוביץ', שהיה בה "לתזכר" את דבר מעמדו של העד הצפוי להישמע.
וכך צוין:
"... אנחנו סיכמנו עם חברי שברגע שמר פואד בן-אליעזר מגיע, היות ויש לנו אישור מיו"ר הכנסת להעיד פה בדיוק בשעה 11:00, כי הוא צריך לחזור לוועדת החוץ והביטחון שבהסכמה, ברגע שהוא יגיע אנחנו ניתן לו להיכנס ונשחרר אותו..." (ת/119).
ואם האמור לעיל נוגע ל"מעטפת", הרי שתוכן עדותו של בן-אליעזר יצר קשר הדוק בין תפקידו הציבורי, לנסיבות היכרותו עם הנאשם, ולחשיפתו אודות הנתונים הקשורים לטענת התושבות.
בן-אליעזר הדגיש כי היכרותו עם הנאשם הייתה בתקופת כהונתו כשר התשתיות, ועל רקע בקשתו לקבלת סיוע מהנאשם בארגון הפגישות עם חברת גזפרום וחברת סוקר.
--- סוף עמוד 91 ---
וכך מהעדות:
"... הכרתי אותו בכלל בנסיבות אחרות לגמרי. ההיכרות שלי איתו הייתה על רקע העובדה שהייתי שר התשתיות הלאומיות, נכנסתי לתפקידי כשר התשתיות ב- 1.10.05, הייתי שתי קדנציות. עיקר הנושא שהתעסקתי בו באותם ימים זה היה חיפושי גז למדינת ישראל. להזכיר - אז זרימת הגז, כלומר, צינור הגז היחיד שהיה לנו זה היה מ"ים תטיס" של תשובה, ואני, במשך השנה הזו הראשונה, כבר חתמתי הסכם עם המצרים, ההסכם המפורסם של הזרמת הגז למדינת ישראל, עם עמיתי ובנוכחות הנשיא. במשך השנה התברר לנו בעצם שלאט לאט הים תטיס הולך ומדלדל וכל הצינור, הזרמת הגז ממצרים הולכת וצולעת, זאת אומרת, לא בדיוק מה שחתמנו זה קורה, לא הכמויות, לא לוח הזמנים ולא איכויות. ולכן חיפשתי דרך להגיע ולמצוא מאגרים אחרים. הדבר הטבעי היה לפנות ישר לרוסיה, כדי להגיע לחברת גזפרום ... ואז פעם שנייה כבר פגשתי את אברהם במוסקבה, והוא בעצם דחף את העסק. היו לי שני יעדים שם וגם באזרבייג'ן. שתיהן היו הספקיות. כתוצאה מהדבר הזה למדתי להכיר אותו. חודשיים הוא התעסק עם הדבר הזה, ואני ניסיתי לפנות, אגב, לא יצא כלום מהעסקה הזאת... כנראה שהכמויות שדרשה מדינת ישראל זה לא בדיוק היה משהו אטרקטיבי לגביהם" (ת/119, תוקנו טעויות הגהה בציון דבריו של העד בפרוטוקול - ב.ש).