44. בנול פסיקת בית המשפט העליון בענין חלמיש נארגו בחובות האמון של בעל כוח, לרבות חובת הגילוי, גם חוטי שני שנטוו מתורת חוזה היחס, וסיביהם ספוגים בערכים כמו אמון, סולידריות והדדיות. עוד קודם לכן עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו בת"א 2671-04 לוין נ' פיק (2009) על כך ש: "אין מחלוקת כי ככל שמערכת יחסים נמשכת, היא יכולה ביתר קלות להתאים להגדרה של מערכת יחסים מיוחדת". להשלמת תמונת הפיל שבחדר אדגיש כי במשפט המשווה ניתן לזהות מגמה לעיגונה של חובת אמון עצמאית בחוזי יחס הכוללת חובת גילוי, והנובעת מחובת תום הלב שבעריסת חוזה היחס, וזאת ללא צורך להידרש לתורת האמונאות [ראו ע' ליכט, "יחס חם – חובת אמון וחובת תום לב בהסכם הפצה בלעדי וחוזי יחס אחרים", בבלוג - נקודה בסוף משפט, הערות על דיני אמונאות וממשל תאגידי].
45. כמתואר לעיל, התובע הפקיד בידי הנתבעת במשך כעשור שנים ובאופן בלעדי את שיווק וניהול הופעותיו, וזאת באמצעות מסכת של חוזי יחס שתרכובת החמצן הייחודית שלהם הינה אמון, סולידריות, הדדיות, הוגנות, ותום לב. הנתבעת עצמה הודתה בכתב הגנתה כי הצדדים "פעלו בשיתוף פעולה מלא" וכי "היתה בית עבור התובע", הגדרה עצמית שמכירה בכך שבין הצדדים נרקמה מערכת יחסים מיוחדת. בהסתמך על החזון אשר הוצג ואשר עמד בבסיס הסכם 2010, ומתוך אמונה כי היא פועלת בניקיון הדעת ובברות הלב למימושו, הוכפפו בידיה של הנתבעת השררה לקבוע את תג המחיר בעד עמלו האמנותי של התובע, והמשטר על שסתום פרנסתו, תוך יצירת תלות של התובע בתוצאות שליחותה של הנתבעת.
משהגעתי לכלל מסקנה, כמפורט בפרק קודם להכרעתי זו, כי המטרה שעמדה בכור הסכם 2010 היתה כינון שותפות בהכנסות, ועל מנת ליישמו בהתאם לכוונת הצדדים ולקיים את תנאיו באמונה ובהגינות היה על הנתבעת, כשלוחתו של התובע, לתמחר את התובע כפריט נפרד בכל אירוע בו הוא משתתף, לא ניתן לקבוע את הדמים המגיעים לתובע ללא חשיפתם של האופנים בהם הפעילה הנתבעת את כוחות שיקול הדעת שהוענקו לה על ענייניו של התובע.
פגיעותו ותלותו של התובע יצאה מן הכוח אל הפועל – זאת משלגרסת הנתבעת עצמה היא לא נהגה לתמחר את התובע כפריט נפרד בכל אירוע, ולגרסת התובע העלימה ממנו את התמחור האמיתי [ותימוכין לכך נמצאו בעדות מרסל], וכך או אחרת נמצא כי סיכלה את מימוש ההסכם וחיבלה במימוש זכויותיו של התובע על פיו. לא זו אף זו, טרם הגשת התביעה אף נתגלו בחשבונותיה של הנתבעת טעויות רבות כמפורט בתצהיר התובע ובטבלה נספח 17 לאותו תצהיר המסכמת את הבדיקה המדגמית שביצע ואשר נתוניה לא הוכחשו על ידי הנתבעת באופן מפורש, מפורט ומבוסס [וראו גם עדותו החיוורת של אביחי בעמ' 25 לפרוטוקול, שורות 37-38, עמ' 26, שורות 1-5, את המתואר בסעיף 33 לעיל ממנו עולה כי התקשיתי לתת אמון בהסברי הנתבעת להיווצרותן של הטעויות הראשוניות אותן גילה התובע, ואת תשובתו המתחמקת של אביחי בעמ' 34-35 לפרוטוקול בהתייחס לנספח 10 לתצהיר התובע אל מול מוצג ת/3].