בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת"א 41898-01-17 אזולאי ואח' נ' תטה עושים מוסיקה בע"מ ואח'
לפני כבוד השופט יאיר חסדיאל
התובע [הנתבע שכנגד]:
יוסי אזולאי
ע"י ב"כ עמית קרמון
נגד
הנתבעת [התובעת שכנגד]:
תטה עושים מוסיקה בע"מ
ע"י ב"כ לירון כהנא
החלטה
על מפתן הבית:
1. במשך כעשור שנים, במסגרת התקשרויות רציפות ביניהם שרבו והסתעפו, איחדו התובע והנתבעת כוחות בהפקות מוזיקליות בהן נטל התובע חלק כזמר וכיוצר מוזיקלי. במהלך אותה תקופה הוקנה לנתבעת הכוח לשיווק בלעדי של הופעות התובע באירועי שמחות והופקו על ידי הצדדים במשותף אלבומים ושירים שיצר וביצע התובע. בכתבי טענותיה אף ציירה הנתבעת עצמה כמי ששימשה "בית עבור התובע".
2. בחודש אוגוסט 2016 הודיע התובע לנתבעת על ביטול ההתקשרויות ביניהם. זאת לאחר שלטענתו גילה כי במשך שנים רבות שיטתה בו הנתבעת וגלגלה לכיסה שלא כדין הכנסות שנועדו על פי ההסדרים ביניהם ליפול בחלקו. בתביעה בסך כולל של 1,015,000 ₪ שהוגשה על ידו עתר התובע לסעדים המצטרפים הבאים: סעד של צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעת לעשות שימוש בקולו או בדמותו; סעד של מתן חשבונות מצד הנתבעת; סעד של השבה, כסכום מוערך טרם מתן החשבונות, בסך של 415,000 ₪; סעד בגין הפרת הסכם בסך של 150,000 ₪; סעד בגין נזקים כתוצאה מפעולות הנתבעת לסיכול פעילותו האמנותית בסך של 150,000 ₪ וסעד בגין גניבת עין ותיאור כוזב בהתאם לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 בסך של 100,000 ₪. על כל זאת הוסיף סעד בגין הפרת זכויות היוצרים שלו בהמשך שימושה של הנתבעת ביצירותיו גם לאחר ביטול ההתקשרות כדין, בסך כולל של 200,000 ₪.
3. הנתבעת אף היא לא טמנה ידה בצלחת, והעמידה תביעת נגד על סך של 3,000,000 ₪, לצרכי אגרה בלבד, המורכבת מסך של 2,000,000 ₪, פיצויי קיום בגין הפרת הסכם וביטולו שלא כדין, ולחילופין השבת השקעותיה בתובע בסך של 1,500,000 ₪, וכן פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים של הנתבעת בסך של 1,000,000 ₪, פיצוי בשל הוצאת דיבה ולשון הרע בסך של 500,000 ₪, פיצויים בגין נזקים כתוצאה מהתנהלות הנתבע הן במהלך ההתקשרות והן במהלך סיומה בסך של 224,000 ₪.
4. הכרעה זו עניינה פרשנות מערכת הסכמי ההופעות בין הצדדים, והאם היא מנביעה לתובע זכות למתן חשבונות מצד הנתבעת בכלל, ובהיקף שנדרש על ידו בפרט, וזאת בהתאם להחלטתי מיום 28.12.17 שהורתה על פיצול הדיון באופן בו שאלות אלה יידונו בתחילה ובנפרד במתכונת הדו שלבית ששורטטה בפסיקת בית המשפט העליון. בהתאם לכך, ונוכח תוצאתה לא יצאה ההכרעה מגדר החלטת ביניים. [ראו ע"א 4724-90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו (3) 570 (1992) ובפרט בסעיף 15 לפסק הדין, וכן ע"א 676-17 עראף נ' חדיד (2017), רע"א 4822-16 סער בן שמחון נ' צחי יקיר (2016)].
5. במסגרת דיוני ההוכחות נחקרו התובע, והעדים מטעמו, יאן אילון, עומר גבאי, מורן חגי, וגב' מרסל בן צבי [להלן – "מרסל"], וכן העדים מטעם הנתבעת, מנהליה, אביחי שואלה [להלן: "אביחי"], ורון בן יוסף [להלן – "רון"]. מעתה כשאציין "לפרוטוקול" הכוונה לפרוטוקול דיוני ההוכחות.
טענות הצדדים ביחס למערכת ההסכמית:
6. בין הצדדים נחתמו שישה הסכמים בכתב, שניתן לחלקם לשתי קבוצות. הקבוצה האחת כוללת שלושה הסכמי שיתוף פעולה בהפקת מוזיקה, אחד כללי ושניים המתייחסים לשני אלבומים [להלן וכולם ביחד: "הסכמי ההקלטות"]. הקבוצה השנייה, עליה נתעכב, כוללת שלושה הסכמי שיתוף פעולה באירועים [להלן: "הסכמי ההופעות"] כמתואר להלן:
א. הסכם הופעות מיום 1.2.07 [להלן "הסכם 2007 הראשון"]
ב. הסכם הופעות מיום 20.3.07 [להלן: "הסכם 2007 השני"]
ג. הסכם הופעות מיום 1.5.10 [להלן: "הסכם 2010"].
7. הסכם 2007 הראשון נרשם על נייר מכתבים של הנתבעת, ולשונו כדלהלן [בהשמטת שמות הצדדים]:
"הסכם שיתוף פעולה
שנערך ונחתם בתל אביב ביום 1 לחודש פברואר שנת 2007
1. תטה תייצג את יוסי אזולאי באופן בלעדי בכל האייטמים המוסיקליים שיוסי יעשה, הן באייטמים שיופקו על ידה והן בחומרים מוסיקליים ישנים של יוסי [למעט אירועים בחו"ל שלא נסגרו ע"י תטה].
2. תטה על חשבונה תדאג להפיק, להקליט, לשווק ולמכור את האירועים.
3. באירועים בהם הלקוחות יפנו לתטה בנוגע ליוסי אזולאי – יקבל יוסי מתטה תשלום של 3,200 ₪ כולל מע"מ עבור כל אירוע מלא [כארבעה אייטמים] או 2,200 ₪ כולל מע"מ לחופה בלבד.
4. באירועים בהם הלקוחות פנו ישירות ליוסי אזולאי שלא בהקשר לתטה יקבל יוסי מתטה 80% מההכנסה.
5. תטה תעביר ליוסי את התקבולים באופן מרוכז אחת לכל חודש מול חשבונית מס כחוק שיוסי יוציא לתטה.
6. יוסי מצהיר בזאת כי הוא לא יעשה שימוש באייטמים אלו באופן שיפגע ויתחרה בתטה בין עם במישרין או בעקיפין.
7. הסכם זה יהיה בתוקף לתקופה של שלוש שנים מיום החתימה על הסכם זה.
8. היה ותבוטל ההרשאה בתום התקופה ע"י יוסי תחדל תטה משיווק ומכירה עתידית של האייטמים עם יוסי. היה ותטה התקשרה בהסכם עם צד ג' בהקשר להופעות יתידיות לפני ביטול ההרשאה, יופיע יוסי באותם ארועים.
9. כל שינוי בהסכם זה ייערך בכתב ויחתם על ידי הצדדים."
לאחר חתימות הצדדים הוספה הוראה בכתב יד:
"10. תטה מתחייבת שלא לעשות שימוש בחומרים שהקליטה עם יוסי מחוץ למסגרת העבודה המשותפת ביניהם גם מעבר לתקופת הסכם זה".
חתימות נוספות [ללא חותמת תטה] הוספו כאן.
8. הסכם 2007 השני נרשם אף הוא על נייר מכתבים של הנתבעת, ולשונו כדלהלן [בהשמטת שמות הצדדים]:
"הסכם שיתוף פעולה
שנערך ונחתם בתל אביב ביום 20 לחודש מרץ שנת 2007
1. תטה תייצג את יוסי אזולאי באופן בלעדי באייטמים מוסיקליים שיופקו על ידה.
2. תטה על חשבונה תדאג להפיק, להקליט, לשווק ולמכור את האירועים.
3. בתמורה לכך יקבל יוסי מתטה סך של 750 $, כולל מע"מ, עבור כל אירוע שתייצר תטה ובו יופיע יוסי אזולאי.
4. תטה תעביר ליוסי את התקבולים באופן מרוכז אחת לכל חודש מול חשבונית מס כחוק.
5. יוסי מצהיר בזאת כי הוא לא יעשה שימוש באייטמים אלו באופן שיפגע ויתחרה בתטה בין עם במישרין או בעקיפין.
6. יוסי יהיה רשאי לבטל הרשאה זו בתום כל שנה קלנדארית מיום החתימה על הסכם זה.
7. היה ותבוטל ההרשאה בתום התקופה ע"י יוסי תחדל תטה משיווק ומכירה עתידית של האייטמים עם יוסי. היה ותטה התקשרה בהסכם עם צד ג' בהקשר להופעות עתידיות לפני ביטול ההרשאה, יופיע יוסי באותם ארועים.
8. כל שינוי בהסכם זה ייערך בכתב וייחתם על ידי הצדדים.
9. תטה מתחייבת שלא לעשות שימוש בחומרים שהקליטה עם יוסי מחוץ למסגרת העבודה המשותפת בין הצדדים".
9. הסכם 2010 נרשם אף הוא על נייר מכתבים של הנתבעת, ולשונו כדלהלן:
"עדכון להסכם מתאריך 1/2/2007
תטה תייצג את יוסי אזולאי באופן בלעדי בכל האייטמים המוסיקליים שהופקו ו/או יופקו בעתיד שיבוצעו על ידי יוסי בכל ההופעות בארץ ובעולם.
חישוב שכרו של יוסי יהיה כדלקמן:
בעבור כל ההופעות שיסגרו מתאריך הסכם זה – 50% מעלות פריט יוסי אזולאי.
מוסכם כי היה תשלום מינימום ליוסי שיעמוד על 3,200 ₪ כולל מע"מ לאירוע מלא.
עדכון זה יהיה לתקופה של עשר שנים מיום חתימתו."
10. לית מאן דפליג כי לאורך השנים נטוותה בין הצדדים גם פקעת של הסכמות בעל-פה [ראו גם עדותו המפליגה של רון בעמ' 41 לפרוטוקול, שורות 26-27 לפיה "היו אלפי הסכמות מחוץ להסכם"]
11. על פי התובע מתעדים שלושת הסכמי ההופעות ציר לינארי טבעי של התפתחות מערכת ההסכמות בין הצדדים, בכתב או בעל-פה, ולפיכך יש להניח את שלושת הסכמי ההופעות, וכן את ההסכמות בעל-פה שנוספו עליהם, זה על גבי זה, וזו על גבי זו, כמין דסקיות מחוררות, כך שכל הסכמה מוסיפה על הסכמות קודמות או משנה אותן במה שנאמר בה, וממשיכה לשקף את אותן הסכמות קודמות במה שלא נאמר בה. לשיטת התובע הסכמות חדשות שהושגו היו פרות עונתיים של "קח ותן" מתמשך בין הצדדים במסגרתו נשמרה נקודת האיזון הבסיסית ביניהם והתבצעו עדכונים וכוונונים הדדיים של צרכים ועדיפויות משותפים ונפרדים. דהיינו השתכללו הבנות עדכניות שתיאמו מחדש את נקודות מפגש הרצונות בין הצדדים אך בגדרו של כל הסדר כאמור שוקלל שינוי לטובת צד אחד להתקשרות, כנגד וויתור של אותו צד על זכות שנבעה מהסכמה קודמת.
12. כך, בהסכם 2007 השני, ועוד טרם פעלו הצדדים בהתאם להסכם הראשון, ויתר התובע על זכותו לקבלת 80% מההכנסות בגין אירועים לגביהם פנו אליו הלקוחות ישירות, וכן על זכותו ביחס לאירועים בחו"ל שלא שווקו ע"י הנתבעת, והקנה לנתבעת זכות ייצוג בלעדית, ושינוי זה אוזן על ידי שני שינויים לטובת התובע, האחד, מתן זכות ביטול של ההסכם בתום כל שנה קלנדרית, והשני, קביעת מינימום תשלום של 750$ [שהיה שווה באותו מועד ל-3,200 ₪, וכך חויב בפועל], לכל אירוע. בדומה, במסגרת הסכם 2010 ויתר התובע על תשלום מינימום תמורת אירוע חופה, והסכים להארכת ההתקשרות לעשר שנים נוספות, וזאת כנגד שותפות של 50% בהכנסות מכל ההופעות.
13. לעמדת התובע יש לפרש, והוא טען שכך אף פירשו הצדדים עצמם בזמן אמת ובשים לב להסכמות מאוחרות בעל-פה, את הביטויים "פריט יוסי אזולאי", ו"ארוע מלא", המשובצים בהסכם 2010, באופן הבא:
א. כאשר התובע הופיע באירוע חופה, או באירוע מלא המשתרע מעבר לחופה, ובהתאם להסכמה בעל-פה בין הצדדים, היה על הנתבעת לנכות מהתקבולים אשר שולמו לנתבעת על ידי הלקוח, את עלויות שאר הנגנים, זמרי הליווי, מנהל מופע ותגבורה ככל ששולמו, ואת הסכום שנשאר לחלק בין הצדדים שווה בשווה.
ב. כאשר ביצע התובע "הופעת אורח", להעשרת מופע של להקת זמרים שניהלה הנתבעת, היה על הנתבעת לתמחר ללקוח את השתתפותו של התובע כפריט נפרד, ולהעביר לתובע מחצית מהמחיר שנקבע.
ג. רק במקרה בו חלקו של התובע בגין שני הסעיפים המפורטים לעיל נפל מסך של 5,000 שולם לו סך של 5,000 ₪ כסכום מינימום שעודכן בהבנה מאוחרת בעל-פה.
14. התובע, בהתאם למפורט לעיל, סבר אפוא כי הסכם 2010 יצר מנגנון תשלום הקרוי "פריט יוסי אזולאי" אשר הצדדים מעולם לא חזרו ממנו, והוא נועד לטיפול בכל סוגי השתתפותו באירועים שמשווקת הנתבעת, בדרך של תמחור חלקו באירוע. עם זאת מימושה של הסכמה זו התפלג מכוח הסכמה בעל-פה בין מקום בו הופעת התובע הייתה אבן הראשה של האירוע, שם תומחר חלקו בדרך של ניכוי עלויות יתר המשתתפים וחלוקה ברווח, לבין השתתפותו בהופעה מוזיקלית כאורח, דהיינו כחלק מחבילת מוצרים ששיווקה הנתבעת שאינה בנויה סביב הופעתו. שם היה על הנתבעת לתמחר בנפרד את חלקו של התובע במסגרת פירוט העלויות השונות של המופע, ולהעביר לתובע מחצית מעלות זו.
במקרה בו נפל חלקו של התובע באירוע מסכום המינימום שולם לו תשלום מינימום שהועמד על סך של 5,000 ₪ בהסכמה בעל-פה.
15. לטענת התובע הציגה לו התובעת מצג כי היא נוהגת בהתאם להסכמות המפורטות לעיל, וכי התשלומים המועברים לו הם פרי המנגנון האמור. חשדו הראשוני של התובע התעורר, על פי גרסתו, כאשר גילה בחודש יוני 2016 כי הנתבעת [ראו ההתכתבות המצורפת כנספח 10 לתצהיר התובע] מסרה לו נתון בלתי נכון ביחס לתמורה שהתקבלה אצלה בגין הופעת הנתבע בדטרויט שבארצות הברית ביום 18.6.16, הנמוך משמעותית מהתמורה שהתקבלה אצלה בפועל [ראו נספח 11 לאותו תצהיר], ולאחר שביום 27.7.16, גילה התובע כי גם בגין הופעה נוספת שלו מיום 7.7.17, ביצעה הנתבעת חישוב שאינו תואם את ההסכמות בין הצדדים, נפגע אמונו בנתבעת, ועל כך הקשה - "מי יתקע כף לידי כי בחישוב "תטה" לא נפלו "טעויות" נוספות?" [סעיף 46 לתצהירו].
16. לאחר מכן, במהלך בחינה מדגמית שערך בשנת 2016 גילה התובע לטענתו כי במקרים רבים נוספים, גם אם לא בכולם, נמסרו לו דיווחים כוזבים ביחס לחלקו בהכנסות מההופעות תוך שהנתבעת משלשלת לכיסה כספים שלא הגיעו לה, וזאת הן באמצעות סילוף התקבולים מהלקוחות, הן באמצעות ניפוח סכומי ההוצאות לצורך המצוין בסעיף 13א' לעיל, והן באמצעות העלמת המחיר האמתי שדרשה מלקוחות בעבור השתתפותו.
17. על פי הנתבעת, עד כמה שניתן להגדיר את עמדתה כמשנה סדורה, ברורה ואחידה, הביטוי "פריט יוסי אזולאי" הוקצה להופעה של התובע לבדו ולא כחלק מ"חבילת מוצרים" הכוללת נגנים, זמרי ליווי וכד', ואילו "אירוע מלא" משמעו שילובו של התובע בהופעת אורח עם להקת זמרים, ומכיוון ששאיפת הצדדים בהסכם לכך שייווצר ביקוש צרכני להופעת התובע לבדו ולא כחלק מ"חבילת מוצרים", לא נתממשה, הרי שלמעט מקרים נדירים, "בדרך כלל אירועי חו"ל", מעולם לא היה התובע זכאי ליותר מאשר סכום המינימום המעודכן בסך של 5,000 ₪ לאירוע, וככל ששולם לו כל סכום מעבר לכך נעשה הדבר לפנים משורת הדין, עקב לחצים מצדו. להשלמת תמונת המחלוקת יצוין כי על פי הנתבעת הסכם 2007 השני "מעולם לא יצא לפועל והצדדים לא פעלו על פיו" [סעיף 28 לתצהיר אביחי].
18. הנתבעת כפרה אפוא בקיומה של חובה כלשהי הנובעת מהסכם 2010 ובנוהג המיישם אותה לתמחר בנפרד את השתתפות התובע בכל אירוע, ועמדה על כך שהשותפות בין הצדדים בהכנסות או ברווחים סויגה כבר לפי תכליתו של הסכם 2010 ולשונו, רק למקרה בו הופיע התובע לבדו, ולא נלווה אליו מוצר נוסף כלשהו ששיווקה הנתבעת, ואשר על כן, במרבית רובם של האירועים, היה זכאי התובע לתשלום שעוצב כבר בהסכם 2007 הראשון, הא ותו לא.
על הפרטיקולריות של חוזי יחס, ואופני פרשנותם:
19. בפסק דין שנתתי רק לאחרונה בעניינו של הסכם ייצוג בלעדי ארוך טווח של אמן [ת"א 8215-09-15 כחול לבן אמנים בע"מ נ' לוי (2019)] עמדתי על כך שהמדובר בחוזה יחס אשר ביצועו כרוך באמון הדדי, סולידריות, שיתוף פעולה, גמישות, דינמיות, פשרנות, הוגנות, ובנכונות מוגברת של הצדדים לחוזה לנהוג בתום לב, ועל כך שתוך קיומו מועשר קשר חוזי שכזה בהסכמות נוספות הנוצרות על ידי הצדדים לצורך השלמת הסכמותיהם הקודמות ושינוין.
20. מלאכת הפרשנות של חוזה יחס שונה ומשוכללת. בבואו לפרש חוזים מסוג זה על בית המשפט להעניק משקל לערכים כמו אמון, סולידריות והדדיות [א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה (תשס"א), בעמ' 102-101, ע"א 483/16 יהודאי נ' חלמיש - חברה ממשלתית - עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ (2017) – להלן "עניין חלמיש"], ולהעניק משנה תוקף לדפוס התנהגותם של הצדדים בפועל. זאת כאמור משהקשר שבין הצדדים נשלט לא רק על-ידי החוזה, אלא גם על-ידי התרבות שהצדדים פועלים במסגרתה. לפיכך, נדרש לעיתים לא רק לפרש חוזה שתוכנו נקבע על-ידי הצדדים, אלא גם לקבוע מה תוכנו של החוזה החל על הצדדים, והכל לאור ההסכמות שנוצרו בין הצדדים בתקופת הביצוע של החוזה, לרבות כאלה שנחתמו בהתנהגות נמשכת וקבועה [ראו מ' מאוטנר, "התערבות שיפוטית בתוכן החוזה ושאלת המשך התפתחותם של דיני החוזים של ישראל" עיוני משפט כט' (1) 17 ,עמ' 45-48, (2005), ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (2009), ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (2013), ע"א 48255-12-10 שורש מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' עיריית ירושלים (2014)]