התרשמתי כי היא עצמה נאחזה בטענת התובעים כי מנהל השירות הבטיחות בטיסה היה נציגת הנתבעת בשטח, אולם נראה כי הוא "נקלע" בעל כרוחו לסיטואציה בשטח ושימש כנציגה לנוכח האילוץ ולא מכוח הכשרה ליתן שירותי סיוע כנדרש בחוק.
18. זאת ועוד, המענה שניתן בפועל לתובעים ניתן רק לאחר הגשת הכתב התביעה. לא ברור הכיצד גילתה הנתבעת כי הם לא עלו על הטיסה רק לאחר הגשת כתב התביעה. הנתבעת לא מכחישה כי קיבלה מכתבים מהתובעים. התביעה הוגשה בחודש נובמבר 2018. הטיסה שבוטלה הייתה בחודש אוגוסט 2018, ומספר ימים לאחר מכן נשלחה הודעת דרישה לפיצוי (17.8.2018). נשלח מענה אוטומטי לפיו פרק הזמן למענה הוא כ-6 שבועות. ביום 4.10.2018 פנה התובע שוב ונתקבל במענה כי יש עיכובים במכתבי תשובה עקב חופשת הקיץ שחלה בסמוך לתקופת חגי תשרי. התובע השיב לכך ביום 10.10 ושאל מהו הצפי למענה. לא נראה כי הייתה תשובה וביום 17.10.2018 פנה שוב, חודשיים לאחר הדרישה לפיצוי (החוק מונה 45 ימים למתן מענה), תוך שאפשר לנתבעת להגיב תוך 14 יום, לולא כן יפנה לערכאה משפטית, ואכן פנה בחודש נובמבר 2018.
הנתבעת לא הכחישה כי הפעם הראשונה שנציג מטעמה שוחח עם התובעים היה לפני מועד הדיון, לאחר הגשת התביעה, והזיכוי היה רק בהשבת התמורה ותו לא. דומה כי התנהלותה בדיון עת לאחר שכמעט שנה מגלה פתע סיבה אחרת לעיכוב בטיסה ומציגה מסמכים שהיו ברשותה ולאורך כל הדרך מול התובעים לא הציגה אותם, מחזקת את טענת התובעים בדבר היחס שחוו. ודוק; הנתבעת ופטרה עצמה באמירה כללית מבלי לספק הסבר ממשי להתנהלותה. ייתכן כי לנוכח פניותיו החוזרות של התובע והתעלמותה מנגד (יהיו הסיבות אשר יהיו אולם במבחן התוצאה אף התנצלות לא נשמעה), היה מקום לנסות להידבר קודם לדיון (ראו והשוו: תק 30400-10-14 חרמש נ' אליטליה קומפגניה איראה איטליה אס פי איי (25.5.2015)). שיקולים אלה, ראוי כי יילקחו בחשבון במסגרת החיוב בפיצוי לדוגמה, כמו גם מילוא אחר תכליות החוק ובכלל זה עידוד הנוסע למימוש זכויותיו והרתעה יעילה. השתכנעתי כי הנתבעת ביודעין הפרה את חובתה לספק טיסה חלופית אולם בניגוד לנטען על ידי התובעים, השתכנעתי כי היא עמדה בחובתה לספק לתובעים את יתר השירותים בדמות מזון, שתייה ומלון, עם כל הקשיים שהציפו התובעים אולם יש לקבלם גם בהבנה למצב שנוצר שלא יהיה חף מקשיים, באופן טבעי.
בשוותי נגד עיניי כל אלה, אני סבורה כי יש מקום לפסוק לטובת התובעים פיצוי לדוגמה אולם בשיעורו הנמוך, ועל כן אני פוסקת סך של 1200 ₪ לשני התובעים יחד.