פסק דין
1. מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי התובעים לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב -2012 (להלן: "החוק").
2. התובעים רכשו כרטיסי טיסה מהנתבעת מברצלונה לישראל ביום 15.8.18 שהתעכבה יותר מ-8 שעות. זאת, הואיל והטיסה אמורה הייתה להמריא מברצלונה בשעה 22:10 (שעון מקומי) ונחתה בישראל בשעה 22:00 במקום בשעה היעודה, בשעה 03:25. משמעות הדבר כי חל עיכוב של 18.5 שעות.
טענות הצדדים
3. לטענת התובעים, מניין משך העיכוב החל כבר בשלב ה"בורדינג" כשנאמר להם כי חל עיכוב בשל איחור בהגעת המטוס עליו הם אמורים להמריא, ולאחר מכן עיכוב נוסף בשל נוסע שמטענו כבר עלה למטוס אך הוא לא הגיע לטיסה. לאחר שהמטוס היה כבר במצב READY, הנוסעים נשארו במטוס כשעתיים שלאחריהם הודיעו להם כי אין אישור לטיסה ושהנוסעים צריכים ללכת לבתי מלון עד שיימצא מועד טיסה חדש. לנוסעים חולק בשלב זה כריך. הכבודה הגיעה לנוסעים רק בשעה 03:00 לפנות בוקר.
התובע, לאחר שהבין כי יחול עיכוב מעל 8 שעות, ביקש מנציג התובעת, מנהל שירותי הטיסה מר צחי וייס, שהיה נציג ארקיע בעל הסמכות הגבוהה ביותר על הקרקע, למצוא להם טיסה חלופית אולם הוא השיב שאין זה בסמכותו.
בסמוך לשעה 05:00 ולאחר שבדקו זכויותיהם באינטרנט, החליטו התובעים שאינם יכולים להמשיך להמתין לטיסה ובחרו לממש את זכותם לפי החוק בדמות רכישת כרטיס חלופי ורכשו מחברת "אלטליה" שני כרטיסים לתל-אביב עם "קונקשן" ברומא. הטיסה מרומא נחתה בישראל בשעה 16:30 – סך עיכוב 13 שעות משעת הנחיתה המקורית.
על פי הנטען, הנתבעת לא פעלה בשום שלב בהתאם להוראות החוק ולא הציבה נציג מצידה לסייע לנוסעים במימוש זכויותיהם וליתן להם הסברים.
בתאריך 17.8.18, שיגר התובע מכתב לנתבעת וגולל את הסיפור. הוא ביקש החזר בעבור כרטיסי הטיסה החלופית שנאלצו התובעים לרכוש וכן פיצויים ללא הוכחת נזק על פי סעיף 11 א' לחוק, אך לא נענה בפועל – לא שולם הפיצוי תוך 45 יום לפי חוק, וגם בפרק הזמן בו הבטיחו לשוב – 6 שבועות – לא עמדו.
4. הנתבעת מנגד, מבקשת לדחות את התביעה בשל היעדר עילה. היא הדגישה שהיא פעלה כדין תוך הקפדה מלאה על בטיחות הטיסה ועשתה כמיטב יכולתה כדי להקל על הנוסעים ומשכך התובעים אינם זכאים לפיצוי לפי חוק. לטענתה, לא רק שסכום התביעה עולה בעשרות מונים על סכום הכרטיסים, התובעים בחרו גם לרכוש כרטיסים במחיר מופרז ובכך הגדילו את נזקם.
לגופו של עניין, טענה כי מדובר בשרשרת של תקלות שחברו זו לזו ואין מדובר בתקלה מתמשכת. לפי סעיף 6(ה)(1) לחוק "נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה...(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". אולם, וכאמור, כל אחד מהאירועים מהווה "נסיבה מיוחדת" והצטרפות האירועים כולם, על אחת כמה וכמה, מהווים נסיבה מיוחדת שאינה תלויה בנתבעת.
תחילה, המטוס הגיע באיחור של 1:12 לברצלונה עקב תקלה שנתגלתה טרם יציאתו מהארץ. לאחר מכן, היה "אירוע בטחוני" בשל הנוסע שביצע צ'ק אין אך לא התייצב לטיסה. הנוסע אותר בשעה 22:52 אך בנקודת זמן זו המטוס עוכב על ידי מערכת הבקרה האווירית "יורוקונטרול" והוקצה לו חלון המראה חדש חריג ביותר רק לאחר 3 שעות, בשעה 01:53 וזאת כפי שהתברר בדיעבד בשל תקלה במערכת הרדאר של הבקרה האווירית של אירופה שגרמה לשיבושים במערך הטיסות באירופה. משמעות עיכוב של 3 שעות הייתה כי צוות האוויר יחרוג משעות הכשירות על פי תקנות הטיס הנוגעות לשעות מנוחה של צוות האוויר וכשירותם. נעשו מאמצים על ידי החברה לקבל אישור חריג אך זה לא התקבל. כך, גם במסגרת המאמץ למנוע את ביטול הטיסה ולקבל מועד טיסה מוקדם יותר, נעשה ניסיון לקבל אישור ליציאת המטוס לפראג ושם יוחלף צוות האוויר. ברם, משלא התקבלו האישורים וצוות האוויר חרג משעות הכשירות, לא היה מנוס מביטול הטיסה ליום שלמחרת. בדיון שנערך בפניי העיד נציג הנתבעת כי חלון זמני ההמראה לא תלוי בחברה אלא במערכת הבקרה האווירית והציג מסמכים התומכים בטענות ההגנה.
עוד נטען, כי בעת ההמתנה לטיסה דאגו נציגי ארקיע לנוסעים לארוחת כריכים ושתיה, שיכנו את הנוסעים בבית מלון ודאגו להם לארוחת בוקר ואף דאגו לנוסעים לטיסה חלופית. גם מנהל שרות בטיחות בטיסה, מר צחי וייס, העיד כי הוא היה הנציג הבכיר בשטח וכי העמיד לנוסעים טיסה חלופית ונוסע שלא מעוניין היה זכאי להשבת תמורה, וכך פעלו. מכל מקום, משהתברר לנתבעת כי התובעים כלל לא טסו בטיסה החלופית, דאגה להשיב להם את תמורת הכרטיס שרכשו אצלה על סך 484 דולר וזאת בהתאם לסעיף 3(א)(2) לחוק, ואף צירפה חשבונית זיכוי.
עוד טוענת הנתבעת כי לא ניתנה שום הבטחה מצידה לעמידה בלוח הזמנים, אלא אף מצוין במפורש באתר החברה כי לא ניתן להבטיח דבר כזה, כל שכן, כאשר מדובר בטיסת שכר.
5. התובעים הגישו כתב תשובה בו הבהירו כי החלק הארי של סכום התביעה (70%) הוא בשל הפרה "בוטה", כלשונם, של חוק שירותי תעופה ודרישה לפיצויים ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 11 לחוק.