לדברי סיבוני בן דוד עבד מולו כסוכן מסוף שנת 2004 או תחילת שנת 2005 וקיבל משכורת בתחילת הדרך משום שלא הייתה לו אפשרות לפתוח חברה והוא היה מוגבל בשל הסתבכות בחובות. לביהמ"ש הוצגו אסמכתאות המעידות על משכורת של אלפי שקלים בודדים שקיבל בן דוד בין 12.05-6.06, אך לא קודם לכן, וזאת, למרות שסיבוני הפנה לרשימות מצטרפים מתקופה מוקדמת. לאור ההיקפים להם טען סיבוני ברור שהמשכורת אינה מבטאת תגמול על צירוף המבוטחים הנטען, שכן היא משקפת תגמול על צירוף של מבוטחים בודדים בלבד. לדברי סיבוני, לאחר מועדים אלה דאג בן דוד להמציא את החשבוניות מושא פרק זה (ע' 5864, 5871, נ/198). אקדים ואעיר כי חשבוניות הספק אל גל הן מתקופה שבה בן דוד קיבל משכורת כשכיר.
לדברי סיבוני הוא שילם לבן דוד בין 300-500 ₪ על מצטרף ו – 70 ₪ על שב"ן וכן תקורה או משכורת (ע' 5867).
גרסת בן דוד
666. בחקירותיו לא נחקר בן דוד כלל לגבי החשבוניות מושא פרק זה ו/או לגבי קשר שלו עם סיבוני ואור יצחק שלא במסגרת אור החסד, שבר ויתר. היות שהמאשימה לא מייחסת לו עבירות בפרק זה הקשורות לחשבוניות מושא הפרק, הנפקות של העדר החקירה מצומצמת מאד.
--- סוף עמוד 199 ---
כשנשאל בן דוד ביחס לאחדים מהספקים, אשר חשבוניותיהם הופיעו בספרי שבר ויתר, והם מופיעים אף ברשימת החשבוניות לחברות סיבוני מושא פרק זה, זיהה את אותם ספקים: צמתים, ראש טוב, נחשולי הים, כספקים שביצעו לטענתו גיוס מבוטחים בשבר וביתר. התייחסותו בכל הנוגע לקשר שלו עם אותם ספקים הייתה עמומה, כשמצד אחד טען שהוא לא נתן להם כסף ולא קיבל מהם חשבוניות ומצד שני תיאר את ההתחשבנות עם אותם ספקים (ת/41 ע' 6 ואילך). בהקשרם של אותם ספקים הזכיר בן דוד את אורי פרנק, מומו, אסף.
בתשובה לאישום כפר בן דוד בלקוניות במיוחס לו.
667. בעדותו נדרש בן דוד לראשונה לאותן חשבוניות, לאחר שלא נחקר על הנושא קודם לכן. בן דוד כפר בכל קשר לאותן חשבוניות או להתחשבנות בגינן, וטען במענה לטענת ההגנה של סיבוני, שלא ביצע כסוכן שום פעילות של גיוס מבוטחים לסיבוני מעבר לפעילות הקשורה לאור החסד, שבר ויתר. בן דוד ציין שב – 2005 היה עדיין הבעלים של עסק ההסעדה ולאחר מכן עבד באור החסד ותקופה קצרה באור יצחק (ת/43 ע' 4). טענות אלה מתיישבות עם מועדי הפעילות באור החסד בשנת 2005, ועם תלושי המשכורת שהוצאו לו מאור יצחק מסוף 2005 ועד מחצית 2006.
בן דוד אישר כי הפגיש את סיבוני עם בעלי אותן חברות, שלטענתו פנו אליו ורצו לעבוד בשיווק, וזאת לאחר שלטענתו ראה מסמכים שאימתו את מעמדם בחברות ואת זהותם (ע' 7618-7624). הוא אישר מפגש של סיבוני עם סיטון ואחרים. לדברי בן דוד לאחר מכן נמשך הקשר בין סיבוני לבין אותה קבוצה ללא מעורבות שלו (ע' 7626), ולו אין כל קשר לחשבוניות, לשיקים או לפריטת הכספים. אציין שטענתו של בן דוד שראה מסמכי זיהוי ואימות נעדרת כל תשתית ראייתית והיא אינה סבירה. בנוסף, אם אכן באותה תקופה לא פעל בן דוד מול אותם אנשים, שכן מדובר במפגש שנערך זמן ארוך לפני הפעילות של שבר, ואם אכן לא היה מעורב בפעילותם מול סיבוני, על שום מה ולמה שידאג לאימות וזיהוי? בן דוד לא סיפק לתמיהה זו מענה. עם זאת, כפי שיש לחזור ולציין בן דוד אינו מואשם בקשר לחשבוניות ולכן לתמיהות הקשורות לגרסתו יש בעיקר נפקות לעניין השימוש באותן חשבוניות במסגרת שבר, כמפורט בפרק הבא.