בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ה"פ 37077-01-17 סנטוויש בע"מ נ' CHANEL
30 אוקטובר 2019
לפני כבוד השופטת תמר אברהמי
מבקשת סנטוויש בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סער גרשוני
[גרשוני ושות' – עורכי דין]
נגד
משיבה CHANEL (חברה מאוגדת לפי דיני צרפת)
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שלמה כהן, עו"ד שי ישראל ועו"ד יניב באום
[ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין]
פסק דין
לפני מחלוקת בדיני סימני מסחר בין יצרן בשמים לבין עסק הרוכש בשמים מקוריים ומעביר אותם לבקבוקונים קטנים אותם הוא מוכר לצרכנים.
כללי
1. סנטוויש בע"מ (להלן: "התובעת"), חברה ישראלית, מצהירה כי הגיעה למסקנה שמכירת בושם ממותג באריזות קטנות, יאפשר ויקל על אנשים להתנסות בבשמים רבים יותר, לגוון ולהתאים את השימוש בבשמים בהתאם לאירועים, ימים, לבוש וסגנון חיים, להנגיש את הבשמים המוכרים לאוכלוסיות אשר אינן חפצות או אינן יכולות לרכוש בשמים באריזה הגדולה והיקרה, וכן לאפשר לאנשים לנסות בושם ולראות האם ברצונם לרכוש אותו לאחר מכן באריזה הגדולה.
2. התובעת רוכשת בשמים שונים, מייבאת אותם לישראל ביבוא מקביל, פותחת אותם, מעבירה את התכולה לבקבוקונים קטנים של 8 מ"ל כל אחד ומוכרת אותם. על גבי כל בקבוקון מציינת התובעת בין השאר את שם יצרן הבושם ושם הבושם.
התובעת נוהגת באופן זה גם לגבי בשמים של המשיבה (להלן: "הנתבעת" או "שאנל"), שהיא – לית מאן דפליג – יצרנית נודעת בתחום האופנה והקוסמטיקה. במקרה כזה, התובעת מציינת על גבי כל בקבוקון את שמה של שאנל ואת שם הבושם הרלוונטי: "Chanel N⁰ 5" או "Coco Mademoiselle".
3. שאנל היא בעלת הזכויות בסימני מסחר שונים ובכלל זאת בסימני המסחר הבאים הרשומים בישראל: 15345 (CHANEL), 113982 (N⁰ 5) ו-264148 (COCO MADEMOISELLE) (להלן: "סימני המסחר" או "הסימנים").
שאנל טוענת כי בהתנהלותה, מפרה התובעת את סימני המסחר ומסכנת באופן ממשי את המוניטין הרב של שאנל ומוצריה ואף את הצרכנים.
4. שאנל שלחה לתובעת מכתב התראה ובעקבות כך פנתה התובעת עצמה לבית המשפט בתובענה זו, במטרה לבחון את מצב הדין. מטעם זה, התובעת היא למעשה מי שהטענות בהליך מועלות כלפיו.
5. התובעת טוענת כי פעילותה הינה "השלב הבא" בנושא של יבוא מקביל והיא עותרת לסעד שיצהיר על יסוד דוקטרינת המיצוי, כי ככלל, פעולת "אריזה מחדש" של מוצר מקורי ע"י יבואן מקביל אינה הפרת סימן מסחר. כן עותרת התובעת לסעדים הצהרתיים קונקרטיים בעניין הדרך בה היא עצמה פועלת בעניין מוצרי הנתבעת ועושה שימוש בשמה ובשמם של בשמיה.
6. שאנל סבורה כי אין קשר בין פעילותה של התובעת לבין יבוא מקביל ומיצוי זכויות. עמדתה היא כי התובעת אינה משווקת מוצרים מקוריים שלה שיובאו ביבוא מקביל ואינה רק 'אורזת מחדש' את הבשמים אלא עושה פעולה שיש בה משום התערבות מהותית במצב המוצרים, חושפת צרכנים לסיכונים מהותיים וגורמת נזק רב למותג ולמוניטין.
7. ביתר פירוט טוענת שאנל, כי בושם מעצם טיבו הוא מוצר מורכב ועדין שנועד לשימוש על גוף האדם; כי פעולת התובעת היא מהלך של "ביקבוק מחדש" שאין לגביו נתונים (למשל, בעניין פרק הזמן שהבושם נחשף לאוויר, הציוד בתהליך, כח האדם שעוסק בכך, התנאים הסביבתיים בהם מתבצעת ההעברה, כלי האחסון ועוד); כי אין בידי שאנל לפקח ולבקר את התהליך והיא אף לא אמורה לעשות כן; כי התובעת חושפת את הבשמים לסיכונים העלולים להשפיע על טיבם, איכותם והרכבם; כי סימן המסחר אינו יכול במקרה כזה להוות ערובה למקור ולאיכות המוצר כפי שנועד לשמש; וכי שיווק של מוצרי התובעת תחת סימני המסחר של שאנל גורם לנזקים רבים ומסכן באופן חמור את מוניטין המותג אשר הושקעו בו משאבים עצומים. שאנל טוענת כי התהליך אותו מבצעת התובעת בענין הבושם, "פורם את הקשר הגורדי בין המוצר לסימן המסחר" וכי "משעה ש[התובעת] שלחה ידה בבשמים, הם אינם עוד בשמי 'שאנל'" (סע' 5.ב לתשובה להמרצת הפתיחה, להלן: "התשובה").
8. עוד מוסיפה שאנל כי החשש לפגימה בבושם אינו תאורטי וכי בבדיקות מעבדה שנערכו על ידה ומטעמה התברר שהבשמים נפגמו באופן חמור בתהליך (לתשובה צורפה חוות דעת). לפי הטענה, הבדיקות העלו כי במוצרים של התובעת התגלו כמויות גדולות של חומר (DEHP) המסוכן לבריאות, אסור לשימוש במוצרי קוסמטיקה ואינו נמצא בבשמים המקוריים. בכך חושפת התובעת את שאנל לתביעות פוטנציאליות של צרכנים העלולים חלילה להפגע מהמוצרים.
יחד עם זאת ובמקביל טוענת שאנל כי עמדתה אינה נסמכת על הממצאים המעבדתיים, כי די בכך שהבשמים עלולים להינזק בביקבוק מחדש ושהיא אינה יכולה לערוב לטיבם ולאיכותם בשל התערבות צדדים שלישיים בלתי מורשים כדי לנתק את הקשר בין סימן המסחר לבין המוצר וכי אין להתיר שימוש בסימני מסחר של שאנל בבשמים שלה שהיו נתונים להתערבות מסוג זה.
9. טיעון נוסף המועלה ע"י שאנל הוא כי עיצוב האריזות של מוצריה ושל בקבוקי הבושם מהווה חלק בלתי נפרד מתדמית המותג וכי מכירת בשמים הנושאים סימני המסחר שלה באריזות "אפרוריות, זולות וחסרות יחוד" של התובעת ובבקבוקים גנריים ללא בידול בינם לבין מותגים אחרים, פוגע ממשית במוניטין המותג ובערכו.
10. התובעת מצדה טוענת כי פעולותיה אינן פוגעות בהרכב או בטיב הבשמים. התובעת צרפה אף היא חוות דעת. התובעת מוסיפה כי יש חברות בשמים שנוהגות לאפשר ללקוחותיהן למלא בעצמם את בקבוקי הבושם מתוצרתן. עוד מציינת התובעת כי חברה דומה (scentbird) פעילה בארצות הברית באין מפריע.
התובעת טוענת כי היא אורזת כל בקבוקון באריזה ממותגת שלה עצמה ועליו "דיסקליימר ברור, באותיות מובלטות, המבהיר כי הבושם נארז מחדש ע"י ה[תובעת] שלא קשורה בשום דרך ליצרן, במקרה זה ל[שאנל]".
11. אין באמור כדי למצות את טענות הצדדים אלא כדי להביא רקע כללי בלבד.
12. שני הצדדים מייחסים לסוגיה חשיבות החורגת מתחומי תיק זה.
התובעת טוענת כי עניינה של התובענה "בנסיון... חברת תמרוקים בינלאומית מובילה וידועה בעולם למנוע מה[תובעת] [את] האפשרות לרכוש את מוצריה ומוצריהם המקוריים של חברות אחרות, לשלם עבורם מחיר מלא, לייבאם יבוא מקביל לישראל ולארוז אותם מחדש באריזות קטנות יותר... ובכך, בין היתר, לאפשר הנגשת הבשמים לאוכלוסיות רבות אשר בימים כתיקונים אינם מעוניינים ו/או יכולים לרכוש את הבשמים באריזתם המקורית, הגדולה והיקרה" (סע' 1 לתובענה).
לטענת התובעת, פעולותיה "נכנסות לקטגוריה הקרויה אריזה מחדש – REPACKAGE" אשר טרם נדונה בארץ והיא קוראת לבית המשפט לקבל את עמדתה ובכך לשיטתה לפעול להמשך פיתוח דיני היבוא המקביל. התובעת מפנה בעניין זה לע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC (16.11.2014) (עניין הילפיגר).
שאנל מצדה טוענת כי אם תתקבל עמדת התובעת, יביא הדבר ל"תוצאה אבסורדית: גורמים שונים בלתי מורשים, ואולי גם בלתי כשירים לחלוטין, יוכלו לבקבק מחדש בשמים (ומוצרים אחרים בכלל), לשווק אותם תחת סימני המסחר של בעלי הסימן ולסכן את המוניטין שלהם". שאנל מוסיפה כי "כשם שלא יעלה על הדעת להתיר לצדדים שלישיים שאינם היצרן המקורי לשווק אריזות "מוקטנות" של דגני בוקר של תלמה לאחר שהוצאו מהשקית בה היו מצויים ומאריזתם, או להתיר ביקבוק מחדש של יוגורט של תנובה, כך אסור לאפשר ביקבוק מחדש של בשמים של שאנל" (סע' 50 לתשובה). "אין דין כזה בשום מקום בעולם. מדיניות משפטית שכזו בלתי מתקבלת על הדעת וסותרת לחלוטין מושכלות יסוד בדיני סימני מסחר ובדיני קניין בכלל" (סע' 7 לתשובה).
13. למעשה, על רבות מהעובדות אין מחלוקת בין הצדדים. נטושה ביניהם מחלוקת שעיקרה משפטי. לטענת הצדדים, הסוגיה טרם נדונה בערכאות בישראל וכל אחד מהם מפנה לפסיקה זרה התומכת בעמדתו (לשיטתו).
לאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו התובעת לא תגיש בקשה - אותה חפצה להגיש - להגשת ראיות נוספות וההכרעה בהליך תינתן על יסוד החומרים הנמצאים בתיק וסיכומים בכתב שיוגשו, ללא חקירות נגדיות. ביום 10.1.2019 ניתן להסדר הדיוני תוקף של החלטה. סיכומים הוגשו.
דיון
נקודות מוצא
14. הדיון התמקד בדיני סימני מסחר. כל צד העלה טיעונים מ"כיוונים" שונים אך המיקום ה'גאומטרי' של הדיון היה בדינים אלה.
15. שאנל היא בעלת הזכויות בסימני המסחר. אין טענה לגבי תוקף הרישום.
רישום אדם כבעל סימן מסחר מקנה לו זכות לשימוש ייחודי בסימן על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם (סע' 46(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972; להלן: "פקודת סימני המסחר" או "הפקודה").
16. שאנל טוענת כי סימני המסחר הם אף "סימני מסחר מוכרים היטב" במשמעות מונח זה בדין (סע' 1 לפקודה). ככל הנראה אף בסוגיה זו קיימת הסכמה. זו תהא נקודת מוצא לדיון.
17. נקודת מוצא נוספת לדיון היא כי לצורך פעולתה רוכשת התובעת בשמים מקוריים של שאנל כדין.
18. כנזכר לעיל, התובעת פותחת את הבשמים ומעבירה את תכולתם לבקבוקי זכוכית קטנים בעלי קיבולת של 8 מ"ל.
התובעת סבורה כי מדובר בפעולה של "אריזה מחדש" גרידא ללא פגיעה באיכותם או בטיבם של הבשמים; שאנל מכנה זאת "ביקבוק מחדש" וטוענת כי מדובר בהתערבות בלתי מפוקחת במהותם של הבשמים, כדי הפיכתם למוצר חדש (סע' 31-30 לתשובה, סע' 8 לסיכומים). גם בטיעוני התובעת ניתן למצוא שימוש במונח "ביקבוק מחדש" (סע' 11 לסיכומיה); משכך ולנוכח העובדה כי הבשמים מועברים מהבקבוקים המקוריים לבקבוקים אחרים, זהו המונח בו יעשה שימוש להלן.
19. במסגרת פעולות שיווק של התובעת נעשה שימוש בסימני המסחר. שמה של שאנל ושם הבושם הרלוונטי מצוינים על גבי הבקבוקונים, מופיעים באתר האינטרנט של התובעת, מצוינים על גבי גלויות הסבר המצורפות לבקבוקונים הנשלחים ללקוחות, וכיוצא באלה שימושים.
עמדת התובעת היא כי השימוש הנעשה בסימנים הוא "לצורך הבהרה באשר ליצרן הבושם וסוגו ולא כסימן מסחר ועל כן אינו מהווה הפרת סימן מסחר" (סע' ג' עמ' 1 לתובענה). שאנל דוחה עמדה זו.
20. השאלה העומדת על הפרק היא האם שימוש מהסוג אותו עושה התובעת בסימני המסחר מתיישב עם הדין.
דוקטרינת המיצוי
21. אחד מטיעוניה הראשונים של התובעת שם דגש על "דוקטרינת המיצוי" הבינלאומית. התובעת טוענת כי משמעות הדוקטרינה היא שברגע שבעל סימן מסחר מכר את המוצר וקיבל את תמורתו, הוא "איבד" את זכותו לשלוט במוצר שנמכר. לשיטתה, לאור דוקטרינה זו, התנהלותה אינה מהווה כלל הפרה של סימן מסחר. התובעת סבורה כי עסקינן בתובענה 'עקרונית' שעניינה בשאלה עד כמה ממשיכה שליטתו של יצרן במוצר שמכר לצד שלישי במחיר מלא (סע' 1 לסיכומים).
שאנל טוענת כי הפסיקה שעסקה בדוקטרינת המיצוי (ובייבוא מקביל, שאינן סוגיות זהות), התייחסה רק למקרה בו מוצר נמכר מכירה חוזרת "במצבו המקורי".
התובעת משיבה כי אין הכרח במכירה במצב המקורי וכי לנוכח דוקטרינת המיצוי, מי שרכש מוצר (כמו בושם), רשאי גם לפרק ולמכור אותו בחלקים שאם לא כן תרוקן הדוקטרינה מתוכנה.
22. להבנתי, טיעוני הצדדים מתייחסים להיבטים שונים ומשכך, אף אם נאמץ כלשונה את עמדת התובעת, אין בדוקטרינת המיצוי מענה מספק למבוקשה בתובענה וחרף הנטען, לא בכך מוקד הדיון.
23. דוקטרינת המיצוי נזכרת בפסיקת בית המשפט העליון בעניין הילפיגר, שעסק בייבוא מקביל:
"הכוונה היא לכך שבעל סימן המסחר הרשום זכאי ליהנות מזכויותיו ביחס למכירה הראשונה של המוצר שבו יש לו זכות. מכירה זו 'ממצה' את זכויותיו. לאחר מכן, מכירה חוזרת של אותו מוצר אינה מהווה הפרה של זכויותיו, והוא אינו זכאי לכל תמורה נוספת בגינה" (עניין הילפיגר, סע' 19).
בית המשפט העליון הבהיר כי "מכירת סחורה 'אמיתית' של בעל סימן מסחר אינה מהווה הפרה של סימן המסחר, אף אם הסחורה לא נרכשה במישרין מבעל סימן המסחר" (שם, סע' 28). כך לגבי ביצוע ייבוא מקביל וכך לגבי מכירת סחורה "אמיתית" שנרכשה מהיבואן המורשה.
24. לאחר שהתובעת רוכשת או מייבאת סחורה "אמיתית", היא רשאית אפוא למכור אותה מחדש ואין בכך כדי להוות הפרה של זכות סימני מסחר.
אולם, הקושי אליו התייחסה הנתבעת אינו המכירה המחודשת של הסחורה ואף לא העברת הנוזל לבקבוקונים קטנים ומכירתם של אלה, אלא הטבעת סימני מסחר של שאנל על הבקבוקונים ושימוש בסימנים לשם שיווק הבקבוקונים כאריזה קטנה של אותו מוצר עצמו ("[התובעת] מתערבת באופן בוטה במוצרים ובתכולתם, אך ממשיכה לשווק את המוצרים שיצרה תחת הסימן המקורי", סע' 23 לסיכומי הנתבעת).
לב העניין אינו בפעולת הביקבוק מחדש והמכירה אלא בפעולות שיווק של הבקבוקונים הקטנים שמולאו ע"י התובעת, תוך שימוש בסימני מסחר של הנתבעת, שאנל.
25. בהקשר יבוא מקביל הובהר כי יש הבדל בין עצם המכירה של "סחורה אמיתית" לבין מקרה בו "אדם שאינו מורשה בידי בעל סימן המסחר עושה שימוש בסימן המסחר המוגן לצורך שיווק, קרי כאשר השימוש בסימן המסחר אינו מתמצה במכירת 'סחורה אמיתית' גרידא..." (עניין הילפיגר, סע' 29). כך, כאשר אין חולק שמדובר במוצר מקורי ללא שינוי. הדברים יפים במקרה שלפנינו מבחינת קל וחומר.
26. דוקטרינת המיצוי אינה נותנת אפוא מענה לשאלה שהוצבה.
הפרה
27. הפרת סימן מסחר היא צדה האחר של זכות הבעלים לשימוש ייחודי.
"הפרה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודת סימני המסחר כך:
"'הפרה' - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;
(2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר;
(3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר;
(4) בסימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו, לענין טובין שאינם מאותו הגדר, ובלבד שיש בשימוש זה כדי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום, עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור;"
28. התובעת עושה שימוש בסימני מסחר רשומים לעניין טובין שלגביהם נרשם סימן המסחר או מאותו הגדר ולשם פרסומם של טובין אלה. השימוש הינו בסימן זהה. השימוש נכנס להגדרתה של הפרה .
29. שאנל מדגישה כי סימני המסחר שלה הם סימנים מוכרים היטב.
בשנת 1999, בעקבות אימוץ הסכמי "טריפס" הבינלאומיים, שולבו בפקודה תיקונים הנוגעים לסימני מסחר מוכרים היטב (ר' איריס סורוקר "עיונים בעיצובו של סימן המסחר המודרני" ספר שלמה לוין 527 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, 2013), עמ' 560-557).