77. אף מעדותן של המתנגדות, עולה כי אביהן המנוח לא הזכיר ולו פעם אחת את העובדה שהותיר אחריו צוואה. כך ציינה המתנגדת 1 בעדותה מיום 24.12.2018 (עמוד 15 שורה 30 ועד לעמוד 16 שורה 13):
"ש. את מזהה את כתב ידו של אביך על ההסכם שותפות מ14.8.1994 נכון?
ת. כן.
ש. אביך שוחח איתך על המסמך הזה?
ת. לא.
ש. הוא שוחח איתך על ענייני ירושה וצוואה?
ת. לא.
ש. על עניינים כלכלים שלו?
ת. כן.
ש. אביך מעולם לא דיבר איתך על איך הוא רוצה לחלק את רכושו?
ת. לא.
ש. וממה נבע הנתק בניכם?
ת. ביום שהוא עזב את הבית אני הייתי הבת הבכורה וזה היה די פתאומי, אני הייתי פגועה, כעסתי, הייתי בת 22 וממש למחרת היה יום החתונה שלנו, ההורים שלנו עמדו בחתונה בתור זוג ובלילה הוא כבר לא חזר. והיה נתק של כ-4 שנים ביני לבינו כאבור 4 שנים נולד הבן הבכור שלי. נשאתי ב84 והבן הבכור נולד ב88. הוא הגיע לבית חולים ומאותו הרגע חזרה התקשורת והתחילה תקשורת יותר טובה".
78. בהמשך עדותה, ציינה המתנגדת 1 אף את הדברים הבאים (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, שו' 10-18):
"ש. דיברת עם אביך על צוואה או חלוקת רכוש?
ת. מעולם לא.
ש. ועם המנוחה?
ת. גם לא.
ש. על התנהלות כלכלית ב5 שנים האחרונות של המנוחה, היית ערה?
ת. אני רוצה להגיד שבשנתיים לפני מותו של אבי אני קניתי דירה והמנוחים שניהם עזרו לי בכסף, 370,000 ₪ וכשקניתי את הדירה המנוחה הייתה מעורבת מרצונה בשאלות שהיא שאלה אותי כמה משכנתא אני לוקחת, שכבר מצאתי דירה שאני רוצה לקנות. בשיחה הזאת היו אני אבא שלי והמנוחה. אולי הבת שלי הקטנה".
79. הנה כי כן, מעדויותיהן של המתנגדות עולה כי המנוחים מעולם לא ציינו כי ערכו צוואה ואף לא ציינו דבר בדבר קיומו של "הסכם שותפות" ביניהם. לשם שלמות התמונה, אביא גם את עדויותיהן של המבקשות לעניין זה. כך העידה המבקשת 1 במהלך חקירתה מיום 30.1.2019 (עמוד 24, שורות 6-23):
"ש. אני מציג לך את המסמך הסכם שותפות/צוואה, חתימתה של אמך מופיעה עליו?
ת. כן.
ש. מבחינתכן מה המסמך הזה?
ת. אמי תמיד הציגה, אמרה יש צוואה, צוואה הסכם.
ש. לא שאלתם אותה אם יש הסכם?
ת. אמא שלנו הייתה זאת שמנהלת את כל העניינים עד התקופה שהיא הייתה דמנטית היא רצתה שהכל ינוהל בדרכה.
ש. ולא שאלת אם יש הסכם בינה לבין ב.?
ת. לא. אני יודעת שההסכם בינה לבין אבי היה שהכל עובר לה במותו וההפך, ידעתי שהיא מחזיקה את כל הרכוש המשותף. גם של סבא שלי וכל הכספים האלה כשב. הגיע למשפחה שלנו היא סמכה עליו גם כן והייתה איזה שהיא אהבה עם ידיעה שהכל משותף [...] היא אמרה אנחנו נתחלק בזה אבל בידיעה שהכל עובר אחד לשני. אבל אחרי זה הדברים קצת הסתבכו. בגלל שהיה נתק עם הבנות וזה מאוד כאב לב., הבנות לא היו איתו בקשר, לא נכנסו הביתה, הוא מאוד כאב והיא מאוד כעסה על ההתנגדות הזאת והיה מאוד חשוב לה להבהיר שזה עובר מאחד לשני אבל זה אף פעם לא יגיע אליהם.
ש. כששאלתי אותך מה המסמך הזה מבחינתך אמרת צוואה הסכם, נכון?
ת. כן, אני לא משפטנית, בשבילי זה מילים".