126. טענתו של קן תור, כי הוא לא נמנה על מובילי המהלך, אינה מתיישבת עם הקביעה בהכרעת הדין, לפיה הוא היה אחד הקבלנים הפעילים והבולטים ביותר בישיבה הראשונה, כתב את העמוד השני של מכתב כתב היד ואת טבלת החתימות, ניסח את מסמך האחריות שנועד להבטיח כי מכתב כתב היד ייחתם על ידי קבלני המדף שלא נכחו בפגישה הראשונה, שלח את מכתב כתב היד לחברת בוני בניין ויצר קשר עם גורם בחברת אחים סלטי (פסקה 351).
127. טענת יקואל, לפיה מעשיו עמדו על הגבול הפלילי, אינה עולה בקנה אחד עם הכרעת הדין, בה נקבע כי מעשיו ומעשי י.ע.ז. חצו את הרף הפלילי. טענתו, כי הוא לא ידע מה תוכנו של מסמך החתימות, אלא סבר שהוא חותם על ייפוי כוח לטיפול בערבות שהפקיד לצורך
--- סוף עמוד 39 ---
המכרז, נדחתה בהכרעת הדין (פסקאות 378, 380). כך גם נקבע, בניגוד לטענות יקואל בטיעונים לעונש, כי העמוד הראשון של מסמך כתב היד כלל חלק אופרטיבי שנרשם על ידו, גם אם נמחק לאחר מכן (372).
128. טענות נחום בדבר מעמדו הזוטר בחברת נחום עמוס וחלקו הנמוך בקבלת ההחלטות הנוגעות להסדר הכובל, לא התקבלו בהכרעת הדין. נקבע, כי נחום הוא חשב בחברה, היה מעורב בהכנת מכרזים, השתתף לעיתים בסיורי קבלנים, עבד מול בנקים ורואי חשבון ועסק בנושאי מכרזים. עוד נקבע, כי הוא טיפל בפרויקט מכרז עוטף עזה יחד עם אחיו גבי, וכי ההחלטות, ובכלל זאת ההחלטה שלא להגיש הצעה במסגרת שלב ב' של המכרז, התקבלו על ידי שניהם יחד (פסקאות 418, 419).
129. בהכרעת הדין נדחתה טענתו של אוזן, לפיה חשב שחתימתו על מסמך החתימות נדרשת על מנת לנהל משא ומתן בנוגע לחילוט הערבות בנקאית. נקבע, כי הוא היה מודע לתוכנו של המסמך, לטיבה הפיזי של התנהגותו ולקיום הנסיבות הרלבנטיות (פסקה 451).
130. גרסתו של סלטי, לפיה לא היה מודע לתוכנו של מסמך החתימות, נדחתה בהכרעת הדין, בה נקבע כי הוא היה מודע לתוכן המסמך (פסקה 464).
העבירות שיובאו בחשבון:
131. כזכור, במהלך הטיעונים לעונש טענו סנגוריו של גורדון כי אין נפקות להרשעתו באישום השלישי בעבירה לפי לסעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, לנוכח התיקון שבוצע בסעיף זה במסגרת תיקון 21.
132. כידוע, על פי עקרון החוקיות, אין עבירה ואין עונש אלא על-פי חוק שעמד בתוקפו בעת עשיית העבירה. כנגזרת מעיקרון זה, לא יואשם אדם על מעשה שבשעת עשייתו לא נאסר בדין. אולם, אם הנורמה החדשה שנקבעה מקלה ביחס לחוק שהיה בתוקף בשעת מעשה, אזי יש לבחון אותה לגופה. אם החוק החדש ביטל את האיסור, תבוטל האחריות הפלילית בגינו מכל וכול, בהתאם להוראת סעיף 4 לחוק העונשין, לפיה: