31. בנימוקי הערעור ובדיון שנערך לפנינו הלינה המערערת על קביעות אלו של בית המשפט המחוזי, וכעת אדון בטענותיה על פי סדרן.
טענתה המרכזית של המערערת היא כי בקביעות אלה התעלם בית המשפט המחוזי ממעמדו רב ההשפעה של המשיב 1, "אשר במסגרת תפקידו כמזכיר הוועד הגדול בנמל ונציג העובדים מול ההנהלה, בכוחו היה להורות על הפסקת העבודות ובכוחו היה להורות על חידושן", וכי "תנאי בלעדיו אין לסיום המשבר היה אישורו של הפתרון בידי המשיב 1".
ואולם, המערערת לא הציגה ראיות לכך כי במסגרת הישיבה האמורה היה זה המשיב 1 שהציע את הפתרון או אישר אותו. מכלול הראיות שנפרש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מלמד על כך שהמשיב 1 היה מעורב בקבלת ההחלטה על זהות הגורם שיספק ליצואני הגרוטאות את השירות המבוקש, להבדיל מבחינת מאפייניו של
--- סוף עמוד 16 ---
הפתרון המוצע, באופן שלא יפגע באינטרסים של עובדי הנמל, אותם ייצג מתוקף תפקידו כיו"ר ועד העובדים.
32. המערערת מבקשת להסתמך על דבריו של בנודיס בעדותו (בעמ' 4613 לפרוטוקול), במסגרתם אישר כי המשיב 1 היה נציג הוועד שנכח בישיבה, וכי הוועד היה שותף לקבלת ההחלטה על הפתרון שהוצע בישיבה. ואולם, קריאה מדוקדקת בעדותו של בנודיס, מעלה בבירור כי הלה לא זומן לוועדה כגורם מקצועי שיביע את דעתו על טיב הפתרון, לא התערב בתוכן הפתרון, ולא העדיף את חברת דנה על פני כל חברה אחרת.
נוכחותו בישיבה נועדה, גם לשיטתו של בנודיס, כדי לוודא שעובדי הנמל לא יהיו חשופים לתביעה פלילית בשל עבודתם, ושהפתרון המוצע לא יסכן אותם.
זאת ועוד, בנודיס הדגיש כי הגם שלוועד היתה "סמכות להגיד את דברו", הוא עצמו היה זה שבסופו של דבר קיבל את ההחלטה, וכי הלכה למעשה לא היו חילוקי דעות בינו לבין המשיב 1, נציג הוועד, באשר לפתרון המוצע.
33. המערערת מבקשת להסתמך עוד על דבריו של רפי משעל בהודעתו במשטרה, אשר נשאל "מה פתאום אלון חסן נוכח בישיבה הזו"?, והשיב: "כי זו היתה יוזמה של ההנהלה מזכיר ציוד מכני למצוא פתרון ונפילת פסולת לים" (ת/343, עמ' 6, שורות 201-202).
ואולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבסמוך לכך נשאל משעל "האם אלון חסן הכתיב לך מה לרשום בישיבה זו?" והשיב "ממש לא" (שם, שורות 199-200). זאת ועוד, אף אם המשיב 1 היה שותף ליוזמה למצוא פתרון שיביא את השביתה לסיומה – מבלי שדובר על חברת דנה – אין בכך כדי ללמד על פעולה בניגוד עניינים מצידו.