וינוגרד מצידו אישר בעדותו כי אמר את הדברים בעל פה לאייזנבך, או שכתב לו אותם, ואייזנבך העביר אותם לבקשתו לגלעד, שנכח בעצמו בפגישה.
57. בית המשפט המחוזי העלה סימני שאלה לגבי אמיתות האמור בהודעת דוא"ל זו, שנכתבה חמישה חודשים לאחר הפגישה, על ידי מי שלא נכח בה בעצמו, ושהצורך בשליחתה, למי שכן נכח בפגישה, אינו ברור כל צרכו. נקבע, כי "תוכנה מעלה ספק בדבר אפשרות קבלת הנוסח המדויק של העדות של מר יוסי גלעד" וכי "לאחר שיוצא מסמך כזה עם הכותרת 'דנה הנחיות', וכולל הוא אמירה מפורשת שחוזרת על עצמה לאחר מכן, קיימים ספקות מסוימים ביחס אליה. אין מדובר רק בתזכורת אלא מדובר בדואר אלקטרוני שנושא כותרת 'הנחיות דנה'" (עמ' 166 להכרעת הדין).
לנוכח דברים אלו, המטילים ספק באמיתות הדברים שנכתבו בהודעת הדוא"ל האמורה, ועל אף שבית המשפט לא הטיל במפורש ספק במהימנות עדותו של וינוגרד, אין לראות בתוכנה של הודעת דוא"ל זו – אשר כאמור לא הוגשה כראיה על ידי המערערת – כתומכת או מאששת את טענת המערערת.
58. מוסיפה המערערת וטוענת, כי אף אם המשיב 2 לא אמר את "החלק השני" של המשפט, קרי לא אמר שכדאי לחברת כי"ל להתקשר עם חברת דנה בשל קשריו המשפחתיים עם המשיב 1, אלא רק אמר "גילוי נאות אני בן דוד של אלון חסן", די
--- סוף עמוד 31 ---
בכך כדי שהדבר יעמוד לחובת המשיב 1. זאת, שכן "ברור מהקשר הדברים מה היתה מטרתו של אותו 'גילוי נאות'. מטרתו להבהיר לחברת כי"ל שלחברת דנה יש הרבה יותר מה להציע לכי"ל מאשר שירותי פיקוח איכות הסביבה", כלשונה (סעיף 99 לנימוקי הערעור).
פרשנות זו של המערערת היא מרחיקת לכת. ככל שמצטמצמת האמירה שעל פי הנטען אמר המשיב 2 לנציגי חברת כי"ל, והופכת להיות כזו הניתנת לפרשנויות שונות, כך מתחזקת הדרישה להוכחת כוונת הדברים מצד אומרם, קרי, על המערערת להוכיח מעל לספק סביר כי המשיב 2 הציג את קשריו המשפחתיים עם המשיב 1 כדי לגרום לחברת כי"ל להתקשר בחוזה עם חברת דנה, וכי הדבר נעשה בידיעתו של זה האחרון.
בנסיבות העניין דנן, המערערת לא מילאה אחר דרישה זו.
59. המערערת לא הביאה ולו בדל ראיה למודעותו של המשיב 1 לכך שהדברים נאמרו על ידי המשיב 2. למעשה, ההיפך הוא הנכון. בפגישתם של נציגי חברת כי"ל עם המשיבים מיום 1.8.2013, שהוקלטה הן על ידי גלעד הן על ידי המשיב 1, נשמע האחרון כמי שמתרעם על מצב דברים שבו המשיב 2 יעשה שימוש בשמו לצורך קידום ענייניו. בלשונו של המשיב 1: