לאחר שעיינתי היטב בחומר הראיות שהוצג לפנינו, ובחנתי לעומקן את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי טענות המערערת בדבר ביצוע עבירות מרמה והפרת אמונים באישומים הראשון והשני לא הוכחו. ממילא גם לא הוכחה הטענה בדבר "דפוס התנהגות" פלילי חוזר ונשנה של המשיב 1. בהקשר זה, ולנוכח המחלוקת עם חבריי השופטים, מצאתי לנכון לשוב ולהדגיש בפרט את מסקנתי באשר לזיכויו של המשיב 1 מפרשת יצואני הגרוטאות באישום השני.
הגם שהמשיב 1 היה בעל תפקיד ציבורי בכיר אשר הקנה לו כוח משמעותי בסביבת עבודתו בנמל אשדוד, והגם שאין חולק באשר לקיומן של זיקות בינו לבין מנהליה של חברת דנה, איני סבור כי עצם נוכחותו בישיבה שבה נדון הפתרון שהוצע לסיום משבר הגרוטאות, מהווה פעולה בניגוד עניינים חמור העולה כדי מעשה של מרמה והפרת אמונים. זאת, לנוכח ממצאי העובדה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר שמיעת ראיות – שבהם לא ביקשה המערערת להתערב – אשר על פיהם במהלך הישיבה לא נדונה זהותו של הגורם אשר יבצע את הפתרון המוצע, ולא הוכח כי באותה עת היה ידוע למשיב 1 שחברת דנה היא זו שהציעה את הפתרון.
בנסיבות אלו, אני סבור כי לא די בעצם נוכחותו בישיבה אליה הוזמן, מבלי שידע מראש כי אורי בלטר שעבד בחברת דנה עתיד להיות נוכח בה גם כן, כדי לקבוע כי פעל בניגוד עניינים.
יש לזכור, כי המשיב 1 לא קיבל או היה צפוי לקבל כל תמורה או רווח מההסכם שנכרת בהמשך בין חברת דנה לבין יצואני הגרוטאות, וכי בית המשפט המחוזי קיבל כמהימנה את גרסתו, שנתמכה גם בעדותו של בנודיס, לפיה מטרתו המוצהרת והברורה מתוקף תפקידו כיו"ר ועד העובדים בנמל היתה לשמור על האינטרסים של עובדי הנמל, ובשמה של מטרה זו הוא הוזמן להיות נוכח בפגישה.
מכלול הראיות מלמד אפוא לטעמי על כך שלא הוכחו היסוד העובדתי והנפשי של עבירת מרמה והפרת אמונים ביחס למעשים המיוחסים למשיב 1 בפרשה זו, וממילא לא ניתן לקבוע מעל לספק סביר כי יש להרשיעו בה.
--- סוף עמוד 63 ---
131. סיכומם של דברים, אציע לחבריי לדחות את הערעור בכל הנוגע לאישומים הראשון והשני, במובן זה שזיכויו של המשיב 1 בבית המשפט המחוזי באישומים אלה יוותר על כנו, ולקבל את הערעור באשר לאישום הרביעי, כך שיורשע בעבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ובעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין, המיוחסות לו באישום זה. עניינו יוחזר על כן לבית המשפט המחוזי לצורך גזירת דינו.