המחייב את קבלת הפתרון הטוב ביותר שיבטיח פעילות תקינה בנמל, עלול להיות במתח אל מול האינטרס הכלכלי של חברת דנה להיות זו שּתיִבָּחֵר לספק את הפתרון.
יצוין כי בעדותו בפני בית משפט קמא טען המשיב שאינו זוכר אם אורי בלטר נכח בישיבה המדוברת אם לאו. על נוכחותו של אורי בלטר למד בית משפט קמא מעדותם של עדים נוספים וכן מסיכום הפגישה שהוצג בפניו וסומן כמוצג ת/255. כך או כך, כפי שצוין, נוכחותו של אורי בלטר בפגישה נקבעה כממצא עובדתי של בית משפט קמא בו אין להתערב. עוד יש לתת את הדעת לכך שבמהלך עדותו בבית משפט קמא מסר המשיב תשובות אשר אינן מתיישבות עם התשובות אותן נתן בחקירתו במשטרה, אז טען בצורה חד משמעית כי לא נכח בפגישה עם אורי בלטר (עמ' 5753 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). כמו-כן, צוין לעיל כי על פי עדות נוספת אורי בלטר היה זה שהציע את הפתרון שעלה בישיבה. כל אלו מקשים על קביעה לפיה המשיב לא היה מודע לנוכחותו של אורי בלטר בפגישה הרלוונטית ולמשמעות הדבר מנקודת המבט של חברת דנה.
אכן, בפסק הדין קמא נקבע כי חברת דנה לא הוזכרה במהלך הפגישה וכי הפתרון שהוצע במהלכה לא התייחס ספציפית לכך שחברת דנה תהיה זו שתיישם אותו. אולם בקביעות עובדתיות אלו אין בכדי לסייע למשיב באשר לניגוד העניינים בו היה שרוי. כאמור, המשיב הכיר את אורי בלטר אשר שימש נציגה של חברת דנה אל מול הנמל בעניינים רבים וכמובן שידע על הפעילות שחברת דנה מבצעת בנמל כחברה שמספקת שירותים לחברות אשר הן לקוחות של הנמל דוגמת יצואני הגרוטאות. עוד הכיר היטב את המשבר אליו נקלעו עובדי הנמל, את מטרת הישיבה, הצורך במציאת פתרון ונפקות השתתפותו של אורי בלטר בישיבה. עובדות אלו די בהן כדי להציב את המשיב במצב של ניגוד עניינים. יוזכר הכלל לפיו האיסור על הימצאות בניגוד עניינים חולש גם על מצב בו קיימת אך אפשרות לניגוד עניינים:
"...האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד... על כן, אין צורך להוכיח בפועל קיומו של ניגוד עניינים. די בכך שקיימת אפשרות ממשית של ניגוד עניינים...אפשרות ממשית זו נמדדת באמות מידה אובייקטיביות, ולא על-פי חששותיו הסובייקטיביים של צד זה או אחר" (בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה לד(2) 566, 572).
--- סוף עמוד 87 ---
נכון לדייק, גם אם חברת דנה לא הייתה צד פורמלי לפגישה בנושא מציאת פתרון לזיהום הים, עצם הימצאותו של אורי בלטר בה, על תפקידו הבכיר בחברה, לצד התנאים האובייקטיבים הנוספים שהוזכרו, מעלים יותר מאפשרות ממשית, ברורה וקונקרטית שלחברת דנה אינטרס במציאת הפתרון. בלטר מייצג את חברת דנה העוסקת בתחום רלוונטי לשביתת העובדים ולפתרונה. החשוב אינו אם כל הנוכחים ידעו את זה אלא אם המשיב ידע את זה. והוא אכן ידע. לא היה בדיון נציג של חברה אחרת ואף את זה ידע המשיב. אי לכך קם ניגוד עניינים המציב את המשיב בתחומיו של האיסור. כך גם אם המשיב לא הציע את הפתרון. הרי היה ברור בין הנוכחים בדיון, לרבות המשיב, כי מטרת הישיבה בין היתר היא לקבוע פתרון על מנת לסיים את השביתה. בתור נציג העובדים השובתים תפקידו של המשיב מרכזי בדיון. לדוגמה, בסיום הדיון סוכם שבמקרה והגורם הרלוונטי מתכוון להגיש תלונה בגין טעינה לא נכונה של הגרוטאות הגורמת לזיהום, עליו לפנות תחילה למזכיר הוועד. כך גם אם בזמן הישיבה טרם עמד על הפרק הפתרון באמצעות חברת דנה. הנסיבות היוו לא רק רמזור צהוב אלא אף רמזור אדום והיו צריכות להביא את המשיב למשוך את ידיו מהמשך עיסוק בנושא. בל נשכח כי המשיב לא רק השתתף בישיבה אלא גם נתן את הסכמתו לסיכום הישיבה (מוצג ת/255) בה הוחלט על מתווה הפתרון שהוצע בה. כלומר, המשיב נתן את הסכמתו להורות על חזרה לעבודה בהינתן יישום המתווה עליו הוחלט בישיבה. אין מחלוקת כי לחברת דנה אינטרס כלכלי בתוצאות הישיבה. מנקודת רכיבי העבירה נדרשת מודעות ולא וודאות. רוצה לומר כי המשיב היה מודע למתרחש בישיבה, ולצד זאת כדי שיתקיים ניגוד עניינים לא נדרש כי כבר בתחילת הישיבה יוחלט סופית על כך שחברת דנה תקבל את העבודה. הישיבה קידמה תוצאה זו ולכך היה מודע המשיב היטב. השילוב של נוכחות של בלטר בישיבה על זיקתו לחברת דנה ונוכחותו של המשיב על זיקתו לוועד העובדים מקים מניה וביה ניגוד עניינים.