כפי שהבהרתי בבש"פ 5984/18 פלוני נ' מדינת ישראל (14.8.2018), התקיימות הנתון של "עובד ציבור" מהווה תנאי לגיבוש העבירה של הפרת אמונים. משכך, מדובר ב"נתון ענייני", ולא ב"נתון אישי". נפקותו של נתון ענייני זה חלה, מכוח סעיף 34ב לחוק העונשין, גם על מי שאינו עובד ציבור.
ממילא, ניתן להרשיע אדם שאינו עובד ציבור כמבצע בצוותא של עבירת הפרת האמונים, בהיותו צד לעבירה, ובהיות שותפו לביצועהּ עובד ציבור (וראו גם: ע"פ 2247/10 שלום ימיני נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(2) 666, 700-701 (2011); ע"פ 257/14 אוחנה נ' מדינת ישראל, בפסקאות 10-11 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (12.5.2014)).
משמע, לוּ יורשע המשיב 1 בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים, ניתן יהיה להרשיע גם את המשיב 2 בעבירה זו, ככל שיוכח כי התקיימו בעניינו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי הנדרשים.
17. בנוסף לעבירות של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, יוחסו למשיבים גם עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק העונשין. אפנה אם כן לדון בתמצית גם בטיבה של עבירה זו.
18. סעיף 425 לחוק העונשין מורה כך:
"מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד, או כונס נכסים, מפרק עסקים, מפרק עסקים זמני, מנהל נכסים או מנהל מיוחד של תאגיד, אשר נהג אגב מילוי תפקידו
--- סוף עמוד 11 ---
במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
ההלכה הפסוקה קבעה כי הערכים המוגנים באיסור הפלילי של מרמה והפרת אמונים בתאגיד הם שמירה על עניינו של התאגיד, ובכלל זה הבטחת תפקוד נאות של מנהלי תאגיד, מניעת העדפתו של האינטרס התאגידי על זה האישי, מניעת שחיתות המידות בקרב מנהלים, ביסוס אמון של בעלי המניות במנהליהם והגנה על התאגיד מפני מעילה באמון זה (ע"פ 88/121 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663, 697 (1991); ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, בפסקה 235 (31.12.08); ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, בפסקה נב לפסק דינו של השופט, כתוארו אז, א' רובינשטיין (6.8.2014) (להלן: עניין דנקנר)).
עוד נפסק, כי על רשויות התביעה לעשות שימוש זהיר בהעמדה לדין בעבירה זו, ובכלל זה לשקול נסיבות כגון מידת הנזק שנגרם או עלול להיגרם לתאגיד גדול כתוצאה ממעשיו של מבצע העבירה, מיהותו של התאגיד, גודלו, משקלו במשק ובכירותו של החשוד בביצוע העבירה בהיררכיה של התאגיד (שם, בפסקה נה).
עוד נקבע בפסיקה, כי הפגיעה בתאגיד אינה חייבת לשאת אופי של הפסד ממון דווקא, וכי יכול שפגיעה זו תמצא את ביטויה גם "בשלילת עובדות מחברי התאגיד, בהצגת עובדות המעוותות את המצב הנכון של התאגיד ובערעור תדמיתו של התאגיד ומידת הרצינות שהציבור ירחש אליו" (ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (3) 673, 715 (1983)).