--- סוף עמוד 92 ---
הרשעת הנאשם בפרשת יצואני הגרוטאות לפרשיות האחרות באישום זה. דהיינו, כל מקרה בתוך האישום נבחן לגופו. אף יש משקל לכך שהמדינה ביקשה במסגרת האישום השני להרשיע את הנאשם בעבירות של מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור וכן מעשה מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ובקשה זו התקבלה. כך גם אם במובנים רבים על תשתית עובדתית צרה יותר מזו שהמדינה הציגה. יוצא כי על פי מבחן התוצאה המערער הורשע באישום השני בעבירה בה ביקשה המדינה להרשיע אותו. כמובן שהעונש בגין המעשה בו הורשע אף הוא זהה למעשה בו ביקשה המערערת להרשיע. בשל כל אלה איני רואה מחסום דיוני או מהותי בהרשעת המשיב בפרשה זו.
9. אני מסכים עם חברי השופט קרא אף ביחס להרשעתו של המשיב בפרשה זו בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד לפי סעיף 425 לחוק העונשין. כפי שנאמר לעיל ניתן להשליך בענייננו את הנורמות המקובלות לגבי הפרת אמונים הפוגעת הציבור על הפרת אמונים הפוגעת בתאגיד. דהיינו, השאלה היא האם המעשה פגע בתאגיד. בנסיבות העניין, הפגיעה בציבור והפן המחמיר הנוסף בפגיעה זו, רלוונטיות אף לפגיעה בתאגיד שהינו חברה ממשלתית. עוד יש להדגיש את העובדה כי לנמל אשדוד תפקיד משמעותי במשק הישראלי כאחד משלושת הנמלים היחידים בישראל ואת מעמדו הבכיר של המשיב בתאגיד עליו כבר עמדתי. שיקולים אלו תומכים אף הם בהרשעתו של המשיב בהפרת אמונים בתאגיד (עניין דנקנר, בפס' נה).
פרשת כי"ל
10. המוקד בפרשה זו הוא פגישה שנערכה בין משיב 2 לנציגי חברת כי"ל במהלכה ניסה הראשון לשכנע את נציגי כי"ל להתקשר עם חברת דנה בחוזה למתן שירותים שונים שיסייעו לה בעבודתה בנמל. בפגישה נכח גם המשיב. עוד נקבע כי משיב 2 הציג את עצמו במהלך הפגישה כקרוב משפחתו של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי לא התקיים מצב של ניגוד עניינים וזאת מכיוון שהמשיב נכח בפגישה זמן קצר וכלל לא הזכיר את חברת דנה. עוד נקבע בניגוד לעמדת המדינה כי משיב 2 לא הציג את קרבתו המשפחתית למשיב ככזו היכולה לעזור בפעילות החברה בנמל. ויתרה מכך, לא הובאו ראיות המצביעות על מודעתו של המשיב לכך שמשיב 2 הציג עצמו כקרוב משפחתו. בדומה לשופט אלרון, גם אני סבור כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא ביחס לפרשה זו היות ואלו מבוססים בעיקר על התרשמות ישירה מהעדים ומידת הימנותם.
--- סוף עמוד 93 ---
פרשה זו ממחישה את הכלל "הדין נגזר מהעובדות". נכון להיכנס לעובי הקורה. מהממצאים שנקבעו יוצא כי המשיב פגש את נציגי חברת כי"ל שלא במכוון ולא במטרה לפגוש אותם. כאשר הוא פגש בהם לא הוזכרה חברת דנה בשיחה ולא הייתה כל כוונה לכוון לתוצאה מסוימת בשיחה זו. כאמור, המשיב נכח בפגישה זמן קצר – "לרגע" כפי שהגדיר זאת בית המשפט המחוזי (עמ' 168 להכרעת הדין בית משפט קמא). בכך, שונה מקרה זה מהפרשות בהן מורשע המשיב (או מזו שבה יש לקבוע כי על אף זיכויו פעל בניגוד עניינים – אך לא בעוצמה שמובילה להרשעה בפלילים). כאן נעדר התכנון, יצירת המצב וניצולו להשיג מטרה. על כן, לא רק שמסכים אני שיש לזכות את המערער מפרשה זו, אלא אף לא הייתי קובע כי פעל בניגוד עניינים. במקרים אחרים עולה כי הוא חיפש את הקשר, ביצע פעולות אקטיביות כגון תמיכה בפתרון למשבר שמיטיב עם חברת דנה, סיום שביתה, יציאה לסיור או הוצאת מסמכים, עסק בנושאים הרלוונטיים לחברת דנה וכו'. זה אינו המצב כאן. מדובר בפגישה אקראית שלא התפתחה מעבר לזה. כל זאת על סמך הממצאים העובדתיים שבית משפט קמא קבע, ואינני מוצא צידוק להתערב בהם.