עדי קייזמן מערער לעליון על פסק הדין שחייב אותו לשלם 11 מיליון שקל לרני רהב
רהב טען בתביעה שהגיש נגד קייזמן כי ברוך איבצ'ר המחה לו את הזכויות למימוש הלוואה שנתן לקייזמן ■ קייזמן טוען בערעור, בין השאר, כי נעשתה פגיעה חמורה בזכויות החוקתיות שלו כשלא התאפשר לו להגיש ראיות בשל מחדלים דיוניים מצד עורכי הדין שייצגו אותו
אפרת נוימן
03 ביוני 2025 19:36
עדי קייזמן הגיש היום (ג') לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ממרץ, אשר קבע כי עליו לשלם לאיש יחסי הציבור רני רהב 11.3 מיליון שקל והוצאות משפט של 150 אלף שקל.
קייזמן מערער, באמצעות עורכי הדין דורון אפיק ושלי וילנר ממשרד אפיק ושות' עורכי דין, על פסק הדין ועל ארבע החלטות דיוניות במהלך ניהול התיק. הוא טוען כי הייתה "פגיעה אנושה בזכויות יסוד חוקתיות" שלו והוא נענש על הרשלנות של עורכי דינו הקודמים (שהוחלפו במשרד אפיק לקראת סיום ניהול התיק) בכך שנאסר עליו להביא ראיות בתיק. לערעור צורפו כ"משיבים פורמליים" עורכי הדין הקודמים, גלעד ליפקר דגן וערן כחלון.
רהב טען בתביעה שהגיש ב-2022 כי חברו ברוך איבצ'ר, איש עסקים המתגורר בפרו, המחה (העביר) לו את הזכויות למימוש הלוואה שנתן לקייזמן ב-2018 בהיקף 2 מיליון יורו. לפי רהב, ההמחאה נעשתה לאור חברות קרובה ביותר בינו לבין איבצ'ר. לטענת רהב, קייזמן לא השיב את ההלוואה שכוללת גם פיצוי מוסכם של 250 אלף יורו וריבית שנתית. באפריל 2020, עזב קייזמן את ישראל ועבר ללוס אנג'לס עם אשתו אסתי גינזבורג, וילדיהם.
קייזמן טען טענות שונות נגד התביעה, ובהן כי הסכם ההלוואה הוא לא חוקי וכי אין לרהב זכות לקבל את הזכות להלוואה מאיבצ'ר.
השופטת מיכל עמית-אניסמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את טענותיו של קייזמן. היא קבעה כי מתכתובות בין רהב לבין קייזמן עולה כי קייזמן לא הכחיש בזמן אמת את החוב מכוחו של הסכם ההלוואה ואף עידכן מדי פעם את רהב על המאמצים להסדיר את החוב. היא פסקה כי הוכח במידה הנדרשת כי רהב הוא בעל זכות התביעה כלפי קייזמן לפי הסכם ההלוואה. היא קיבלה את התחשיב של רהב כי החוב עומד על כ-11.3 מיליון שקל בצרוף ריביות ופיצוי מוסכם. התביעה נגד גינזבורג נדחתה.
בערעור שהוגש כעת נכתב כי השופטת התעלמה מהייצוג הכושל שניתן לקייזמן תוך קביעה כי טענות באשר לאופן הייצוג יועלו במקום המתאים לכך וכי ההליך ימשיך להתברר כסדרו. עוד נכתב כי אין מחלוקת שאלמלא הייצוג הכושל שגרם לעונש של איסור הבאת ראיות, קייזמן היה יכול להציג לפחות תכתובות ווטסאפ והודאות של רהב על כך שאין לו זכות. לטענת קייזמן, השופטת התעלמה מכך וגם סירבה להכיר בחומרים רבים שהוסתרו על ידי רהב והוצגו בדיון, שמראים שהתביעה היא תביעת שווא.
עוד נטען בערעור, בין השאר, כי השופטת שגתה כשקבעה כי לא חלה על כתב ההמחאה הגבלת עבירות וכשהיא התעלמה מכך שלא ניתן להמחות זכות לרהב שכן הוא היה הבורר המוסכם במקרה של מחלוקת (בין אם טרם החל במלאכתו כבורר ובין אם לאו). עוד נטען כי השופטת שגתה כשדחתה את שאר הטענות של קייזמן.
מעו"ד צבי גלמן, המייצג את רהב, נמסר: "מדובר בנסיון נוסף להתחמק מחובות, לרבות לאחר פסיקה של בית המשפט המחוזי. כל אלו לא יסייעו לקייזמן להתחמק מאימת הדין ומחובותיו לרהב ולנושים האחרים. מטרתו היחידה של הערעור היא עיכוב אכיפת פסק הדין בארצות הברית ואולם גם זה לא יסייע והחוב ייגבה עד תום".