רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא פעלה כדי לוודא שיזם שהתחייב בחוזה החכירה והפיתוח לבנות מתחם שייעודו דיור מוגן בהתאם למגבלות הגיל (מעל גיל 55), אכן עומד בהתחייבויותיו.
בית המשפט קיבל את התביעה והורה לרשות מקרקעי ישראל לאכוף את חוזי החכירה ולוודא שמטרת החכירה נשמרת. חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (הצד השלישי) מקנה לצד השלישי את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מהחוזה כוונה להקנות לו זכות זו. כאן, לרוכשים שקנו דירות במתחם דיור מוגן לבני הגיל השלישי, התברר בדיעבד כי תמהיל הדיירים שונה באופן החורג מהותית ממטרת ההקצאה כפי שהתחייב היזם. ככלל, חוזי פיתוח וחכירה, אינם נחשבים כחוזים לטובת צד שלישי ורוכשים, שאינם צד לחוזים אלה, אינם רשאים לדרוש קיום חיובים כגון: עמידה במועדים, בנייה על פי היתרי בנייה וכיוצ"ב. עם זאת, כאן, היזם לא שמר על ייעודו של המתחם, כמתחם דיור מוגן כאשר ייעוד זה, אינו "סתם" הוראה או התחייבות בחוזי הפיתוח והחכירה, אלא הוא מטרת ההקצאה של המתחם שהינה מהות ההתקשרות. התחייבות זו היא גם לטובת "צד שלישי" שהוא הציבור, היינו - כלפי כל מי שירכוש דירה במתחם. לכן, רמ"י חויבה שלא לאשר חוזי מכירה/השכרה של דירות ולא לאשר העברת זכויות בדירות לאחרים או לחתום על חוזי חכירה עם רוכשים, אם הם אינם עומדים במגבלת הגיל.