בסוף שנת 2008 נתן בית המשפט פסק דין בפרשת ארנון הראל[1], פסק דין המהווה ציון דרך המחייב את הנישומים להיערך מחדש את אופני ניהול חשבונות החו"ז שלהם, מול חברות בבעלותם ועשוי לגרום לרשות המיסים לתקוף ביתר אגרסיביות משיכות של בעלי שליטה תוך יישום כלים אנטי תכנוניים העשויים להביא לחשיפות מס בלתי מתוכננות.
המערער משך מחברה בבעלותו משיכות אותן סיווג בדוחותיו הכספיים כהלוואה. במקביל, משך המערער שכר כמנהל היחיד בחברה, אלא שההלוואות אותן נטל היו גדולות בשיעורים ניכרים לעומת השכר אותו משך. בהסכם עם רשויות המס, ניאות פקיד השומה להכיר בסיווג המשיכות כהלוואות, תמורת התחייבות המערער להשיבן. אלא שהמערער בחר לממן את השבתן באמצעות רווחים ראויים לחלוקה אותם קיבל אגב פירוק החברה, אשר תוצאת פעולתו זו, היא הדחיית מס לאורך כל תקופת ההלוואה ונשיאה בשיעור מס בסך 10% בלבד על כספי המשיכות. כשבועיים לאחר פירוק החברה ייסד המערער חברה חדשה והמשיך לעסוק במשלח ידו באמצעותה. אלא, שבניגוד למקרים קודמים ודומים, השכיל המערער להימנע מזהות בין החברה הישנה לחדשה באמצעים שונים. בית המשפט אכן שוכנע ממאמציו של המערער וקבע כי פירוק החברה אינו עולה בגדר פעולה מלאכותית כפי שטען פקיד השומה, אולם על אף התחייבות פקיד השומה לראות במשיכות כהלוואה ועל אף השבת ההלוואות על ידי הנישום באמצעות הרווחים הראויים לחלוקה, קבע בית המשפט כי עצם סיווג המשיכות כהלוואות מהווה עסקה מלאכותית אשר יש להתעלם ממנה ולמסות המשיכות כדיבידנד. בית המשפט אף העביר ביקורת חריפה על פקיד השומה בשל שלא תקף סיווג זה של המערער בזמנים בהם נעשה.
פסק דין זה הנו חשוב מעבר לעובדה, כי לבסוף הכיר בית המשפט בפירוק חברה וייסוד חברה חדשה תחתיה (לאחר שנעשה כראוי תוך תכנון מראש) כעסקה לגיטימית. נראה, כי לאור פסק הדין צפויה רשות המסים לשנות מן הקצה אל הקצה את יחסה למשיכות בעלי שליטה מחברות בבעלותן, גישה המצריכה היערכות קפדנית ומהירה מצד הנישומים ביחס לאופן ניהול חשבונות החו"ז שלהם מול חברות בבעלותם. כך למשל, נראה כי עשוי להיווצר ממצב בו לא ניתן יהיה עוד ליטול בקלות "הלוואות על חשבון דיבידנד", פעולה אשר עד כה היתה שגרתית למדי.
חמור מכך, בעוד שיכול והמחוקק התכוון להרחיב את הגדרת "תושב חוץ" כך שתחול לא רק על מי שאינו תושב ישראל אלא גם על אנשים נוספים, ניסוח קלוקל של החוק מאפשר פרשנות סבירה אחרת. אם עד עתה הוגדר "תושב חוץ" כמי שאינו תושב ישראל, כעת ניתן לקרוא את התיקון כאילו הורחבה ההגדרה כדורשת עמידה בתנאי תושב חוץ גם בשנתיים שלאחר השנה הרלוונטית כלומר בעת העליה לישראל מוענש העולה על ידי מדינת ישראל על ידי שלילת זכויותיו לפטורים והקלות של תושב חוץ בשנתיים הקודמות למועד העליה. שינוי ההגדרה של "תושב חוץ" עשוי לשלול מתושבי חוץ אשר הפכו לתושבי ישראל, ומחברות בשליטתם, הקלות ופטורים להם היו זכאים בשנים טרם הפיכתם לתושבי ישראל. זאת, היות ולא יקיימו עוד את התנאים שנקבעו בהגדרה החדשה של "תושב חוץ".
חשוב להדגיש, כי האמור מהווה סקירה כללית לעניין תיקון חשוב זה לפקודת מס ההכנסה ומתמקד דווקא בהיבטיו השליליים. במסגרת התיקון הוכנסו גם שינויים חשובים ורבים האוצרים בתוכם השלכות נרחבות על דיני המיסים ופותרים בין היתר מספר בעיות ועיוותים בנוגע לתאגידים המוחזקים על ידי עולים ותושבים חוזרים, אשר הקשו מאוד על העוסקים בתחום. נרחיב על אלו ברשימות עתידיות. בינתיים, חשוב לציין כי נושא המיסוי הבינלאומי הינו נושא מורכב וחשוב להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום בטרם קבלת החלטות.
[1] עמ"ה 1283/03 ארנון הראל נ' פקיד שומה כפר-סבא (30.12.2008)