שלושה חברים רוקמים רעיון למיזם ומתחילים ביחד לגבש תכנית עסקית, "קונספט", לוגו ועוד, אך כרעיונות סטארט-אפ רבים, בסופו של דבר המיזם נזנח. יום אחד מגלים שניים מהם, כי השלישי פתח עסק המבוסס על אותו הרעיון. האם קיימת להם זכות בעסק החדש?
פסק דין שניתן בבית המשפט בתל אביב בסוף 2016 עוסק במקרה דומה, בו שלושה בעלי עסקים רקמו יחד רעיון חדשני להקמת רשת חנויות אלכוהול מוזלת בפריסה ארצית. לצורך קידום המיזם לא רק שגיבשו תכנית עסקית אלא אף החלו בקידום גיוס משקיעים, בחירת מיקומים מועדפים לסניפים, עיצוב לוגו, בחינת עלויות, פגישות עם יועצים ועוד. למרות האמור, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי חוק זכויות יוצרים אינו מעניק הגנה על רעיון בלבד, אלא על דרך ביטויו, ובמקרה זה כל פעולות ה"שותפים" הסתכמו ב"גישושים ראשוניים" ללא ביצוע פעולות אקטיביות מצדם.
להבדיל, בפסק דין שניתן לפני מספר שנים דווקא קיבל בית המשפט דרישה של יזם להכיר בו כבעל זכויות יוצרים ברעיון עסקי. באותו מקרה דובר בסטארט-אפ ייחודי (להבדיל מרעיון שיווקי) לאיתור בעלי כלבים שלא ניקו אחרי כלבם באמצעות בדיקת DNA, אשר הוצע לרשות מקומית שהחלה לבצעו בעצמה. בית המשפט קבע שליזם יש את זכות היוצרים ברעיון העסקי מכיוון שהוא לא רק הגה את הרעיון, אלא אף פעל רבות למימושו על-ידי ביצוע מחקרים בנושא, ביצוע "פיילוט" ואף מימון של העלויות. כך, כדי לקבוע האם יש ליזם זכות יוצרים ברעיון שהגה, תיבחן ייחודיות הרעיון, אך גם הפעולות שנקט היזם לקידום הוצאת הרעיון לפועל.
האמור מעלה מדגיש את הצורך בהסכם מייסדים מוסדר בין מספר שותפים לרעיון, כדי לוודא שגם אם הרעיון לא עומד בדרישות להכרה בזכויות יוצרים של מי מהם, יוסדר באופן ברור מעמד הצדדים ביניהם, כדי למנוע סכסוכים עתידיים לגבי מי בעל הזכויות. כשעורך הדין בונה את ההסכם, יוכנסו למסמך גם סוגיות חשובות נוספות כהתחייבויות מימון וכדומה. בוודאי שלא מומלץ לקחת הסכם סטנדרטי או הסכם שנוצר עבור אחרים ואינו מותאם לנסיבות המקרה, ואשר תוצאתו עלולה להיות הרסנית, בין בהיבט זכויות הצדדים, בין בהיבט המס ובין בתחומים אחרים. בוודאי שרצוי שלא "לחסוך" ולהיעזר בעורך דין אשר אינו בקיא בתחום הסטארט-אפים או אינו בעל ניסיון מספיק.