כב' השופט: כן.
ת: היה פי עשר יותר גדול... (עמ' 131)
...
כב' השופט: אני רק שואל מבחינת הכסף, מה ששולם לך על ידי, מה שבסופו של יום מתוך ה-12, מתוך ה-12.. (מיליון, י.פ.)
ת: כן, קיבלתי,
כב' השופט: קיבלת ולא חשוב כמה, קיבלת את שכר טרחתך גם מכוח מה שהיה, והובטח לך, למעשה בהמחאת הזכות, בפסק הדין של ... בחיפה.
ת: חיפה, כן, כן אדוני". (עמ' 132)
--- סוף עמוד 62 ---
ללמדך, שכמו שהובטחו זכויותיו הכספיות של אמנון שוורץ על עבודתו הקודמת; כך הובטח והוסדר שכר טרחתו של עו"ד אריה פינצ'וק ז"ל ב"הסכם שכר הטרחה" עם עו"ד אופיר צברי.
לא שוכנעתי שב"הסכם שכר הטרחה" עם עו"ד אופיר צברי, מוסדר רק שכר הטרחה של עו"ד אריה פינצ'וק ז"ל בהליכי הוצאה לפועל.
אם היה נכון הדבר, לא היו נמנעים אמנון בן יהודה, עו"ד אופיר צברי ועו"ד אמיר פינטו להציג בבית המשפט את "הסכם שכר הטרחה".
בדברי הסיכום טוענים עו"ד אופיר צברי ועו"ד אמיר פינטו:
"127. לגופם של דברים יצוין כי הסכם שכר הטרחה אינו יוצר זכויות לתובעת. עילת התביעה של התובעת היא הסכם שכר הטרחה שנחתם בין פינצו'ק לנתבעת 2 לא הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הנתבעים לעורכי דינם החדשים."
טענה זו, רק תומכת את המסקנה, ש"בהסכם שכר טרחה" זה, יש גם הסדר המתייחס לתשלום שכר טרחתו של עו"ד אריה פינצ'וק ז"ל.
יש לראות בהסדר זה "חוזה לטובת אדם שלישי" - לעו"ד אריה פינצ'וק ז"ל - בהתאם לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973"; וגם אם הסדר זה מופיע ב"הסכם שכר טרחה" עם עו"ד אופיר צברי.
"פרק ד': חוזה לטובת אדם שלישי
34. חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן – המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו."
ברי לי שהנכונות של אמנון בן יהודה ובעלי המניות של "אמנונים" לשלם לתובעת תבדל"א היורשת של אריה פינצ'וק ז"ל את הסך של 400,000 ₪, ניתנה על בסיס התחייבותם לעשות כן ב"הסכם שכר הטרחה" עם עו"ד אופיר צברי לאחר התייעצות עמו, ולא כמחווה של רצון טוב.
במערכת העובדות/הנסיבות המתוארות בפסק הדין, סבור אני, שסכום זה - 400,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק - מבטא נכונה את "שכר הטרחה הראוי", לו זכאי עו"ד פינצ'וק ז"ל, עבור טרחתו בייצוג הנתבעים 4-2 בהליכים אשר קדמו להגשת "התביעה החדשה", ותרומתו לתוצאה הסופית.