ההליך בבית משפט המחוזי
14. פרץ ואסא כפרו בקיומם של מגעים לעריכת הסדר כובל, וטענו כי ירון וחברת בלווא לא היו יכולים לגשת למכרז משום אי עמידתם בתנאי הסף. אסא הודה כי ידע על קיומה של הפגישה במשרד עו"ד גוטגליק מיום 4.7.2010, אך לא ידע על תוכנה. באשר לפגישה מיום 7.7.2010, במשרד עו"ד גוטגליק, הודו אסא ופרץ כי פגישה זו אכן התקיימה, במהלכה חתם פרץ בנוכחות עו"ד גוטגליק בלבד בשם ורד בר על הסכם להעסיק את גדליה וגיל במתן שירותי יעוץ ופיקוח לורד בר במידה וורד בר תזכה במכרז. אסא ופרץ טענו כי הם סברו שגדליה וגיל אינם מתמודדים במכרז ומכאן הסכמתם לשכור את שירותיהם. פרץ הודה בהפקדת ההמחאות בידי עו"ד גוטגליק, עבור גדליה וגיל אך טען כי אלה לא ניתנו להם בתמורה ל"אי-תחרות", כי אם בתמורה לשירותי פיקוח וגיזום.
הכרעת הדין
15. לאחר שמיעת מסכת ראיות ארוכה שנפרשה על פני כ-40 ישיבות הוכחות הרשיע בית המשפט את האחים קופר בעבירות שיוחסו להם באישומים הראשון והתשיעי. ירון הורשע בעבירות שיחוסו לו באישומים 1, 2, 3, 5 ו- 9 כמפורט בפתיח לעיל.
16. אשר לאישום הראשון, בפתח הכרעת הדין פירט בית המשפט את הרקע לאירועים נשוא אישום זה. בתקופה הרלוונטית למכרז היה ירון נתון בקשיים כספיים וחייב קרוב ל-5 מיליון ש"ח לאסא ופרץ חוב שנוצר במסגרת מיזם משותף שהיה לירון ולאחים קופר באפריקה (להלן: החוב). כמו כן היה ירון חייב כספים רבים נוספים בשוק האפור. עבור ירון, המכרז היה "עניין של להיות או לחדול". משלירון היה קושי להגיש הצעה מטעמו למכרז, הוא פנה לאחים קופר והציע להם לגשת למכרז "דרכם". ירון והאחים קופר הגיעו להסכמה לפיה האחים קופר ייגשו למכרז ובמידה ויזכו בו ירון יבצע עבור ורד בר את העבודות במכרז כקבלן משנה. תמורת העבודות תשלם ורד בר לירון את הסך של 2.8 מיליון ש"ח בכל שנה, מתוך מחיר זכייה של כשלושה מיליון ש"ח, כך שלורד בר יוותר סכום של 200,000 ש"ח רווח בכל שנה, אך החשוב יותר מבחינת האחים קופר היה שזכייה במכרז תאפשר לירון להחזיר להם את החוב שהוא חייב להם.
17. בית המשפט קבע, כי למרות יחסי הידידות בין ירון והאחים קופר, ירון חשש מפניהם. בשל החוב הגדול שהיה חייב להם התייחס אליהם ירון "בחרדת קודש". יתרה מכך ירון היה תלוי באחים קופר מבחינה כלכלית משאלה העסיקו אותו לאחר זכייתם במכרז. מטעמים אלה דאג ירון שלא להפליל את האחים קופר במהלך חקירתו ברשות ההגבלים העסקיים, כיום רשות התחרות (להלן: הרשות), ובהמשך במהלך עדותו בבית המשפט. "את גדליה ביקש [ירון] להשחיר ככל שניתן ואילו את האחים קופר ביקש להוציא מן הענין" (פסקה 152, עמ' 215 להכרעת הדין). וכי "הרושם הבולט המתקבל מבחינת עדותו של ירון הוא רצונו העז לרצות את האחים קופר ולמנוע את הפללתם, רצון הנובע, כפי שראינו לעיל מן החובות הכספיים הכבדים שהוא חב להם, סביר להניח כי הרצון להגן על האחים קופר נובע גם מן העובדה שגם לאחר חקירה והגשת כתב האישום המשיכה ורד בר למסור לו עבודות" (פסקה 122 להכרעת הדין).