101. בא כוח המערערים ציין בסיכומיו כי גידול ההכנסות מיגיעה אישית משקף את הכנסותיו האמיתיות של המנוח. נטען כי בשנת 2009 הוקמה חברת גאיה בה היה המנוח בעל מניות. המנוח קיבל מחברת גאיה דמי ניהול בסכומים זהים לדמי הניהול שקיבלו שאר בעלי המניות. עוד נטען כי המנוח עבד וניהל את החברות עד פטירתו בשנת 2014 ולכן היה זכאי להינות מפטור עד לתקרה הקבועה בסעיף 9(5) לפקודה.
102. העדות היחידה לגבי הכנסותיו של המנוח שלום שוורץ ז"ל הייתה עדותה של רו"ח עוזרי אשר חזרה על הטענה כי הגידול בהכנסותיו של המנוח מקורו בתחילת פעילותה של חברת גאיה (עמ' 29). עם זאת העדה לא הציגה כל ראיה על הכנסותיה של חברת גאיה, על תשלומי השכר של החברה ולא ידעה להסביר האם ומתי הוחלט בין בעלי המניות והמנהלים להעלות את שכרו של המנוח. כל שהעידה היה כי בעלי המניות נוהגים להיפגש ולסכם את שכרם וכי נהגו למשוך שכר זהה (שם). עם זאת לא ידעה להעיד מה בדיוק הוחלט על ידי בעלי המניות.
103. כזכור איש מבעלי המניות לא התייצב לעדות ואיש לא נתן הסבר מדוע שונה שכרו של המנוח ומה סוכם בין בעלי מהמניות בעניין השכר. לא הובאה גם כל ראיה על הכנסותיה של חברת גאיה ועל תשלום דמי הניהול על ידי החברה למנוח. הטענה כי נקבעו שכר או דמי ניהול זהים לכל בעלי המנות נטענה בעלמא ללא שהוצגה לכך כל ראיה ועל כן לא ניתן לקבל את נתוני ההכנסות של מרדכי חן כמשקפים את נתוני הכנסתו של המנוח.
104. זאת ועוד, מנתוני השכר שצורפו לתצהיר מש/6א', עולה כי המנוח הצהיר על הכנסות רק מחברת שווארמה. המנוח לא הצהיר על הכנסות ממקורות אחרים. המערערים לא הציגו שום ראיה על הכנסות שקיבל המנוח מחברת גאיה. ניתן היה להביא את ספרי חברת גאיה, דוחות על ניכוי מס במקור, דוחו"ת על הכנסותיו של המנוח מהחברה, תלושי שכר וכדומה. מאום לא נעשה.
המסקנה המתבקשת היא כי הטענה לפיה הגידול בהכנסותיו של המנוח שוורץ ז"ל מקורו בפעילות חברת גאיה נטענה בעלמא ללא כל בסיס בראיות. אפילו היו מוצגים מסמכים המעידים על הכנסות מיגיעה אישית בחברת גאיה לא היה בכך להועיל ללא ראיות על עבודתו של המנוח בחברת גאיה או על הסכמים כלשהן בין חברת גאיה לחברת שווארמה המסבירים מדוע קיבל שכר בחברת שווארמה.
105. בהעדר כל ראיה אחרת, נראית מסקנתו של המשיב לפיה הגידול בהכנסותיו של המנוח מחברת שווארמה נועד להימנע מתשלום מס ולהרחיב את הפטור על הכנסות נוספות, כמסקנה הגונית וסבירה (השוו לע"א 4107/09 בן עוז נ' פקיד שומה חיפה (10.8.2011)).