22. לסיכום טענו הנתבעות כי הן פעלו בהתאם להרשאה שניתנה להן מפורשות בהסכם ניהול התיקים, וכי הסכם זה נחתם לאחר שהתובעים היו מודעים לכל המידע ובכלל זה לעובדה שמדובר בהשקעה בתאגיד קשור. הנתבעות ציינו כי התובעים חזרו בהם מטענות תרמית ומצג שווא; וכי התובעים לא הוכיחו שהנתבעות סטו משיקול-הדעת של מנהל השקעות סביר ולכן לא הוכיחו הפרה של חובת הזהירות. התובעים לא הוכיחו את שווי ההשקעה בקרן או באג"ח בשנת 2014, ולא סתרו את הראיות מהן עולה כי ניתן היה לבצע פדיון מוקדם של הקרן או למכור את האג"ח ללא קושי.
מעבר לכל אלה לא הוכיחו התובעים קשר סיבתי – כאשר האירועים שקרו בשנת 2014 מנתקים כל קשר לפעולה שבוצעה על-ידי הנתבעות. כאשר קבוצת עשייה נקלעה לקשיים, התובעים כבר לא החזיקו ביחידות הקרן אלא באג"ח, ובשל התנהגותם – הם לא יכלו לבצע פעולות בניירות-הערך שלהם במחצית הראשונה של שנת 2014 ולא יכלו למכור את האג"ח או לבצע פדיון מוקדם של הקרן. התובעים לא פעלו בשנת 2014 להקטנת נזקיהם, ויש להחיל עליהם אשם תורם בשיעור של 100%.
עוד נטען כי אם יחויבו הנתבעות בתשלום כלשהו, יש לחייב באותו נזק את ליאון, שייעץ לתובעים במשך 10 חודשים לאחר סיום ההתקשרות עם עשיה, פעל להמרת האג"ח באוגוסט 2014 ולא עשה את כל הנדרש כדי לפדות את הקרן או למכור את האג"ח.
טענות חברת הביטוח
23. חברת הביטוח הצטרפה לטענותיהן של הנתבעות. היא ציינה כי הפוליסה חלה רק אם מוטלת אחריות על המבוטח. עוד נטען כי אין חבות של חברת הביטוח כלפי התובעים.
בכל הנוגע לתחולת הפוליסה במקרה דנן, נטען כי הפוליסה אינה מכסה חבות של מי שביצע מעשים מכוונים ומעשים שנעשו במירמה ובפזיזות. אם ייקבע כי מר טיירי ליין הוא אורגן של עשיה, יש לייחס את מעשי אי-היושר שלו לעשיה. גם אם ייקבע כי הנתבעות הפרו את החוק בכוונה; אם תוטל עליהם אחריות בגין מצג-שווא או תחזית שלא התממשה; אם תוטל אחריות בגין עסקאות עבור שותף או דירקטור של עשיה ומוסדות בהם יש לה שליטה; אם תוטל אחריות בגין חובה חוזית שהנתבעות לקחו על עצמן (ושלא הייתה קיימת אלמלא כן); או אם ייקבע כי הנזק נגרם כתוצאה מתנודות בשוק ההון – בכל המקרים האלה הפוליסה אינה מכסה את הנזקים.
טענות ליאון
24. ליאון, הצד השלישי, טוען כי הוא נגרר להליך לחינם. הטענות נגדו מבוססות על עדותה היחידה של סנדרין – עדות שלקתה בסתירות ושאינה אמינה. עוד נטען כי הנתבעות נמנעו מלהציג מסמכים וראיות שהיו יכולות להציגם: בקשות לגילוי מסמכים של תמלילי השיחות של ליאון עם הנתבעות לא נענו ועדים פוטנציאליים לא הוזמנו להעיד. לגישתו של ליאון, תמלילי השיחות היו מוכיחים כי הקרן לא הייתה סחירה וכי הנתבעות התחייבו למצוא קונה לניירות-הערך של התובעים. בהתייחס לטענות חברת הביטוח, נטען כי היא לא הביאה עדים מטעמה כלל, ואף לא הציגה את פוליסת הביטוח באמצעות עד כנדרש.