357. הפרסום הצפוי בעיתון: בעדותו הבהיר העיתונאי אליאש, כי את המידע בדבר גיבושה של עסקת קרקעות ירושלים הוא קיבל לפני מועד החתימה: "...בתחילת שנת 2000 קיבלתי 'טיפ' לבדוק שמתרקמת איזו שהיא עסקה לרכישת קרקעות" (עמ' 1914 ש' 1-2). בשל לחצים מצד קק"ל, שדברו על סיכול העסקה שהיא בעלת חשיבות לאומית, הוא הסכים לדחות את פרסומה עד לאחר החתימה (שם, ש' 6-8), כאשר היה לו סיכום מפורש עם מר גרבץ (פקיד בכיר בקק"ל), כי לאחר חתימת העסקה הם יעדכנוהו בנושא (עמ' 1916 ש' 1-3). ואכן, הפרסום בפועל היה רק בחלוף חודשיים או שלושה מעת קבלת המידע לידיו, ולאחר שקיבל מידע נוסף מגורם שלישי אודות השלמת העסקה. בעדותו אישר העיתונאי כי לאחר חתימת העסקה הוא דיבר עם עו"ד י' ויינרוט. מכאן האפשרות שהלה סבר בטעות שההדלפה נעשתה לאחר החתימה. נאשם מס' 1 ניסה לטעון כי נושא העיתונאי היה ידוע כבר בעת חתימת הסכם הנאמנות ת/49, שאז עלה חשש להתכחשות מצד הפטריארך לעסקה, אם תתגלה. לדבריו, עו"ד י' ויינרוט והוא העלו את החשש בפני ה"ה הללי וגרבץ, נוכח אפשרות פרסום כתבה על-ידי העיתונאי, שכבר התקשר לפרקליט בקשר לעסקה. דא-עקא, גרסה זו לא הוצגה לעורכי הדין הללי וי' ויינרוט בחקירתם בבית המשפט, כשם שכלל לא נזכרה על-ידי נאשם מס' 1 בחקירתו
--- סוף עמוד 274 ---
במשטרה. הלה הסביר זאת בכך שהוא לא חשב שהדבר חשוב למשפט (עמ' 1525 ש' 8-12).
מכל מקום, טענת הנאשמים היא כי אם היה ברור שלאחר חתימת העסקה יפורסם הדבר בעיתונות, פשיטא שהם לא יכלו לתכנן את חיסוי המזימה לטווח כה רחוק, כפי המתואר על-ידי המאשימה. זאת ועוד, העובדה שהם ידעו בוודאות כי פרטי העסקה צפויים להתפרסם לאחר מועד החתימה ואף-על-פי-כן לא היססו מלבצעה, מעידה לטענתם על כך שלא היה להם כל ספק בכשרותה. אלה לדידם הם פני הדברים גם באשר לרישום הערת האזהרה במשרדי לשכת רישום המקרקעין, שם הרישום חשוף לעיני כל.
נוכח עדותו דלעיל של העיתונאי אליאש, לא ניתן לקבל את טענת המאשימה כי המידע הגיע אליו רק לאחר יום 14.4.00, הוא מועד החתימה. עם זאת, יחסית לתמורה ב"עסקה" - לרבות הזכויות בקרקעות בית שמש ומתחם הרכבת, מעבר לסכומי המזומן העצומים - נראה שהסיכון מבחינתם היה כדאי. גם עתה הם יכלו לצפות לחלוף זמן עד לפרסום, שכן בניגוד למובטח לא דווח לעיתונאי על השלמת החתימה והוא גילה זאת ממקורותיו (עמ' 1914 ש' 13). בנסיבות אלו הם יכלו לקוות שהעניין ישכח ליותר זמן ואולי בכלל, לפחות עד לפטירת הפטריארך, שלאחר מכן כבר לא יהיה מי שיוכל להכחיש את העסקה. ואכן, באמרה הראשונה שבה עו"ד פרי החל להעיד את האמת באשר לאי חתימת הפטריארך על המסמכים, הוא תאר גם פגישה בינו ובין הנאשם מס' 1 בקניון רמת גן (הקשורה לעבירות האחרות של הדחת עד ושיבוש מהלכי משפט). בהזדמנות זו הטיח העד בפני הנאשם על שהוזמן לחקירה במשטרה. על כך השיב לו נאשם מס' 1: "אני לא ציפיתי שזה יתפרסם בעיתון ויהיה [ותהיה] כל החשיפה הזאת..." (ת/124, גליון 14 ש' 3-4). מכאן, שגם הוא לא צפה את מיידיות הפרסום בעטיה של החשאיות. אמנם, בטענה דלעיל של הנאשמים קיימת אינדיקציה הפועלת לטובתם, אלא שלא נראה כי בהגדלת הסיכון שאותו הם נטלו על עצמם, יש כדי להקהות את טיבן של כל יתר הראיות כלפיהם, כמפורט לעיל.