227. זיוף הסכם מכר שלפיו מכר לכאורה נאשם 5 חלק מהקרקע למוחמד אחמד ורישום הערת אזהרה לטובתו של מוחמד אחמד מקימים גם את יסודות העבירה של הלבנת הון הקבועה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. כפי שהובא לעיל, עבירת הזיוף, השימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה הן עבירות לצורך חוק איסור הלבנת הון. באמצעות מעשי הזיוף והמרמה שביצע הנאשם מס' 5 בניגוד לסעיפים 418, 420 ו- 415 לחוק העונשין, נרשמה
--- סוף עמוד 104 ---
הערת אזהרה לטובתו על זכויותיו של האני ומאלכ שאהין במקרקעין. רישום הערת אזהרה כאמור הופכת את המקרקעין לרכוש שמקורו בעבירה ולרכוש שנעברה בו עבירה כאמור בסעיפים 30א)(1) ו- 31(א)(4) לחוק איסור הלבנת הון, ולפיכך מדובר ברכוש אסור כמשמעו בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
באשר לרכיב שעניינו עשיית פעולה ברכוש אסור, סעיף 1 לחוק מגדיר "פעולה ברכוש" כ"הקנייה או קבלה של בעלות או זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה ...". מכירת הקרקע לאדם בשם מוחמד אחמד ורישום הערת אזהרה על שמו של מוחמד אחמד לאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובתו של נאשם 5 מהווה "הקניה של זכות אחרת ברכוש", כך שהיסוד של ביצוע פעולה ברכוש אסור מתקיים.
היסוד האחרון הדרוש להשלמת העבירה לפי סעיף 3(א) לחוק הוא שהפעולה נעשתה "במטרה להסוות את מקורו, את זכות בעלי הזכויות בו...". זיוף הסכם המכר בין נאשם 5 לבין מוחמד אחמד ורישום הערת אזהרה לטובתו של מוחמד אחמד נעשו במטרה להסוות את מקורם של המקרקעין ואת הבעלים החוקיים שלהם. מאחר שהוכח מעל לכל ספק סביר, כי ההסכם שלכאורה נחתם בין נאשם 5 לבין מוחמד אחמד הוא הסכם מזויף שאינו משקף עסקה אמתית בין השניים, המסקנה היחידה העולה מן האמור היא שרישום הערת אזהרה, שמהווה צעד ראשון בכיוון העברת הזכויות על שמו של מוחמד אחמד, ונועדה להסוות את מקור המקרקעין ואת זהות בעליהם האמתיים. על כן, מתקיים במקרה דנן גם היסוד האחרון להשלמת העבירה.
טענת הגנה מן הצדק
228. כפי שהובא לעיל, הטענה היחידה שהעלה נאשם 5 בנוגע לאישום 6 היא טענת הגנה מן הצדק. לטענתו, במהלך שמיעת הראיות הוכח מעבר לכל ספק סביר, בין היתר בהסתמך על עדותו של מאמון יונס עצמו, כי בוצעו על ידי מאמון יונס עבירות פליליות חמורות כגון, זיוף מסמכים, שימוש במסמכים מזויפים ביודעין והגשתם לרשויות המס וללשכת רישום המקרקעין, עבירות שאינן פחות חמורות מהעבירות שיוחסו לנאשם 5. אף על פי כן, כך נטען, "המאשימה נהגה בחוסר הגינות ובצורה מפלה עת שהחליטה להעמיד לדין את הנאשם מס' 5 ובחרה שלא להעמיד לדין את עו"ד מאמון יונס, שהיה הרוח החיה והדמות האקטיבית בעריכת העסקה והגשתה לשלטונות המס" (עמ' 35 לסיכומי הנאשם מס' 5). טענה דומה העלה גם הנאשם מס' 3.