אישום מס' 20
487. אישום מס' 20 מיוחס לנאשם 3, ובו מייחסת לו המאשימה עבירת סחיטה באיומים – עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. על פי עובדות אישום זה, בשנת 2012 ייצג עו"ד הישאם הווארי את הנאשמים 3 ו- 5 בתביעה לבעלות במקרקעין, וקיבל מהם שכר טרחה בסך 30,000 ₪. במהלך הייצוג פיטר נאשם 3 את עו"ד הווארי מייצוגו ומייצוג נאשם 5, ודרש ממנו במספר הזדמנויות להשיב לו את הסכום של 30,000 ₪ ששולם לו. באחת ההזדמנויות פגש נאשם 3 בנוכחות בניו ואחרים את עו"ד הווארי בחצר ביתו, ואיים עליו באומרו: "עדיף שתחזיר לי את הכסף, התנהגתי אליך באדיבות כמו בן ולא רשמת את הקרקע של מרשי". מחששו מפני נאשם 3 ואיומיו, השיב עו"ד הווארי לידיו סך של 15,000 ₪. על סמך עובדות אלה מבקשת המאשימה להרשיע את נאשם 3 בעבירת סחיטה באיומים.
488. בסיכומיה הפנתה המאשימה לעדותו של עו"ד הווארי מיום 19/4/2016 (עמ' 1070 עד 1102 לפרוטוקול), בה הוא העיד על ההליכים המשפטיים שבהם טיפל עבור נאשמים 3 ו- 5 ושבגינם שילמו לו שכר טרחה בסך 30,000 ₪. לטענת המאשימה, עו"ד הווארי תיאר את היקף הטיפול הרב שעשה בכל הנוגע לתביעות שהגיש בשם נאשמים 3 ו- 5, שבסופו של יום נמחקו מחמת חוסר מעש מאחר שנאשמים 3 ו- 5 לא נענו לפניות חוזרות ונשנות שלו להמציא לו מסמכים, שהיו דרושים לשם קידום התביעות. המאשימה טענה, כי מעדותו של עו"ד הווארי עולה, כי הסכים להשיב לנאשם 3 מחצית משכר הטרחה שגבה, מבלי שהייתה לכך כל הצדקה, אך ורק בשל הפחד שהוא חש ממנו, עקב התנהגותו כלפיו במהלך הפגישה המלחיצה והמאיימת שבה הועלתה הדרישה להשבת הכספים.
489. הנאשם מס' 3 אינו חולק על העובדות שהובאו באישום מס' 20, למעט על טענת המאשימה שהואאיים על עו"ד הווארי. בסיכומיו טען הסניגור, כי התביעה שבה ייצג עו"ד הווארי את נאשם 3 ואת נאשם 5 נמחקה מחוסר מעש, מבלי שהתקיימו בה דיונים, מבלי שהוגשו בה
--- סוף עמוד 210 ---
תצהירים או סיכומים ולכן, הדרישה של נאשם 3 להשבת הסכום ששולם לעו"ד הווארי או חלקו, הייתה מוצדקת. נטען עוד, כי סיטואציה מעין זו שלקוחות מפטרים עורכי דין, ודורשים השבת הכספים ששילמו להם או חלקם, היא סיטואציה נפוצה, כך שאין בה כל דבר חריג. לשיטת הסניגור, בין אם דרישתו של נאשם 3 מוצדקת ובין אם לאו, לא הופנה לעו"ד הווארי כל איום. באשר למפגש שבעקבותיו השיב עו"ד הווארי לנאשם 3 סכום של 15,000 ₪, טען נאשם 3 כי לא ניתן לקבל את טענת המאשימה שמדובר במפגש מאיים שכן בנו של נאשם 3, נאשם 11, הוא חברו הטוב של עו"ד הווארי. נטען עוד, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מבחן האיום הוא אובייקטיבי הנבחן בהתאם לאדם הסביר ולא לפי תחושותיו האישיות של הקורבן.