495. סיכומם של דברים, לא שוכנעתי כי הנאשם מס' 3 איים על עו"ד הווארי במישרין או בעקיפין, לא שוכנעתי כי הפגישה שבה סוכם על השבת הסך של 15,000 ₪ הייתה מלחיצה או מאיימת, ולא שוכנעתי כי עו"ד הווארי הסכים להשיב סכום של 15,000 ₪ מתוך חשש או פחד מנאשם 3, או מבניו. כאמור, הפשרה שהושגה במהלך אותה פגישה הייתה הוגנת ועשתה צדק עם שני הצדדים ולכן עו"ד הווארי הסכים לה מרצונו החופשי.
496. אשר על כן, הנני מזכה את הנאשם 3 מהעבירה שיוחסה לו באישום מס' 20.
אישום מס' 23
497. אישום מס' 23 מיוחס לנאשם מס' 8 ובגדרו מייחסת לו המאשימה ביצוע עבירת מרמה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה ועבירת אי קיום דרישה לפי סעיף 216 (5) לפקודת מס הכנסה. על פי אישום זה, משנת 2003 ועד לשנת המס 2015 היה הנאשם 8 עו"ד עצמאי, ודיווח על הכנסותיו מעיסוקו כעו"ד לפקיד השומה רק עד שנת 2008. משנת 2009 ועד 2014 לא דיווח נאשם 8 לפקיד השומה על הכנסותיו, וזאת על אף שבשנים אלה צמחו לו הכנסות מעיסוק זה. בהתאם למפורט בכתב האישום, סכומן המצטבר של הכנסותיו הלא מדווחות בשנים 2009-2014 עמד על סך 280,000 ₪, בגינן לא ניהל פנקסי חשבונות בהתאם להוראות ולא דיווח עליהן לפקיד השומה. בעשותו כן, השתמש נאשם 8 במרמה, ערמה או תחבולה במזיד, ובכוונה להתחמק מתשלום מס.
498. אין מחלוקת, כי על אף שבשנים 2009 ועד 2014 עסק נאשם 8 במקצועו כעורך דין, ייצג לקוחות וגבה שכר טרחה, בסכום מצטבר של 280,000 ₪, הוא לא ניהל ספרים כחוק, לא
--- סוף עמוד 213 ---
הנפיק חשבוניות, ולא דיווח על הכנסותיו לפקיד שומה. עובדה זו אושרה על ידי נאשם 8 בעדותו בישיבת יום 13/2/2018, שם הוא הודה, כי לא ניהל ספרים ולא דיווח על הכנסותיו לפקיד שומה (עמ' 2150, ש' 4-5). הנאשם 8 אף הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום בחקירתו במשטרה מיום 7/5/2015 (ת/95), שבה אישר כי גבה כספים מלקוחות במזומן, והכניס את הכסף לכיס, וכי לא הנפיק חשבוניות מאחר שאיננו מנהל ספרים (ש' 172-183). גם בהודעתו מיום 28/4/15 (ת/92) אישר נאשם 8 שהוא עוסק כעו"ד עצמאי ומטפל בתיקי מקרקעין ותעבורה, מבלי שהוא מנהל ספרים כדין ומבלי לדווח על הכנסותיו לפקיד שומה (ש' 153-156).
499. נאשם 8 לא נתן בעדותו הסבר כלשהו, מדוע לא ניהל ספרים ומדוע לא דיווח על הכנסותיו לפקיד שומה. יתרה מכך, בהודעותיו במשטרה ת/92 ות/95 שהובאו לעיל, אישר נאשם 8, כי הוא נהג לגבות את שכר טרחתו במזומן וכלל אין לו חשבון בנק. הנאשם אף אישר שבעבר ניהל ביחד עם אחיו חנות תכשיטים שהייתה רשומה על שם אחיו ובתקופות מסוימות הוא בעצמו ניהל ספרים, ודיווח לפקיד שומה על הכנסותיו ממקצועו כעו"ד. עולה, אם כן, כי הנאשם מס' 8 היה מודע לחובתו לנהל ספרים ולדווח על הכנסותיו לפקיד שומה, היה מודע לעובדה שדיווח על ההכנסות כרוך בתשלום מס, בין אם מדובר במס הכנסה או במס ערך מוסף, והיה מודע לעובדה שבעצם אי הדיווח הוא מתחמק מתשלום מס. נסיבות אלה, בצירוף התנהלותו בתקופה שבה הוא לא ניהל ספרים, שהתבטאה בגביית שכר הטרחה המגיע לו במזומן ואי ניהול חשבון בנק, כל אלה מלמדים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי נאשם 8 לא ניהל ספרים ולא דיווח על הכנסותיו לפקיד שומה בכוונה להתחמק ממס. מעשים אלה מקימים, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, הן את העבירה בסעיף 216(5) שבפקודת מס הכנסה, שעניינה אי ניהול ספרים ופנקסי חשבונות בהתאם לדין והן את העבירה הקבועה בסעיף 220(5), שעניינה התחמקות ממס בדרכי מרמה, ערמה או תחבולה (ראו ע"פ 5529/12 אהרון אוהד ציון נ' מדינת ישראל (9/11/2014); ת"פ (י-ם) 51845-05-12 מדינת ישראל נ' זיאד קורד (5/12/2013); וע"פ 4111/14 זיאד קורד נ' מדינת ישראל (20/8/2015) שבו אושרה הנמקתו של בית המשפט המחוזי בפרשת קורד).