518. העובדה שהטיפול באישומים הנ"ל (4, 13 ו- 15) לא נמסר לנאשם 2 אינה מקרית, אלא מלמדת על הלך רוחם של הנאשמים המעורבים בפרשות אלה ועל חששם שנאשם 2 לא יסכים לטפל בהן. להבדיל מיתר האישומים שבהם המוכרים והקונים אינם בחיים, או שהקונה הוא דיאב פלאח שחתם על ייפוי כוח נוטרוני כללי לטובת נאשם 3 ולכן לא היה צורך בחתימות אנשים זרים לצורך דיווח על העסקאות שדיאב פלאח היה צד להן לכאורה,
--- סוף עמוד 227 ---
באישומים הנ"ל (4, 13 ו- 15), מוכר הקרקע או הרכוש גם בעסקה הראשונה היה עדיין בחיים. כך, באישום מס' 4, הקרקע נמכרה לכאורה לאחיו של נאשם 3, מר מוסא פלאח שהוא בחיים, באישום מס' 13 רוכשת הקרקע היא אמנה ערפאת שהייתה בחיים במועד שבו דווחו העסקאות וכך גם באישום מס' 15, בעלת הקרקע הייתה בחיים גם. באישום מס' 4 לא יכול היה נאשם 3 למסור את הטיפול בעסקה לנאשם 2, מאחר שהאחרון היה דורש שאחיו, אותו הוא מכיר, יחתום בפניו, ואז הקנוניה הייתה מתגלית. מתוך חשש זה, מסר נאשם 3 את הטיפול בעסקה לעו"ד תאברי, שאיננו מכיר את אחיו מוסא פלאח, ולצורך ביצוע העסקה גייס נאשם 3 לטובתו אדם שהציג את עצמו כמוסא פלאח וחתם על המסמכים. באישום מס' 13 נעשה ניסיון לגזול את הקרקע לטובת עלי חסנין ולכן היה צורך בגיוס אדם קרוב משפחה של עלי חסנין, שעל שמו תירשם העסקה הראשונה והפרטים שנמסרו היו של אמנה ערפאת שהייתה בחיים. שוב, מאחר שהמעורבים בפרשה ידעו, ככל הנראה, שנאשם 2 לא יסכים לשתף פעולה ולאשר חתימות של אדם שלא הופיע בפניו, הם גייסו את נאשם 8, שאימת את חתימתה של אמנה ערפאת, כאילו חתמה בפניו, על אף שלא כך הדבר. כך גם פעל נאשם 3 באישום 15 עת גייס את נאשם 8 לאימות החתימות הנחזות להיות חתימותיה של המנוחה פיירוז דחדל, על אף שהיא לא חתמה על אותם מסמכים. פנייתם של המעורבים באישומים 4, 13 ו- 15 לעורכי דין אחרים כדי לטפל בעסקאות נשוא אותם אישומים, אינה, אם כן, מקרית. פניה זו מקורה בצורך באימות כוזב של עורך דין לחתימות של אנשים שהיו אז בחיים ובידיעתם שנאשם 2 לא יסכים למהלך כזה. גם עובדה זו מלמדת, כי נאשם מס' 2 לא היווה חלק מהקנוניה.
מעשים דומים
519. כזכור, המאשימה טוענת, כי מאפיינים דומים מקשרים בין האישומים שהיא מייחסת לנאשם מס' 2, וכי מאפיינים אלה מלמדים כי הוא היה חלק מהקנוניה, וכי מעשי הזיוף והמרמה בוצעו על דעתו, לבקשתו ולבקשת יתר הנאשמים, בהסכמתו ובשיתוף פעולה עמו, כאשר תפקידו בקנוניה היה להוציא אל הפועל את העסקאות, לדווח עליהן, לרשום את הקרקע על שם הנאשמים או על שם אחד מקרובי משפחתם ובמידת הצורך אף להגיש תביעות לקבלת פסקי דין הצהרתיים, המצהירים על תוקף המסמכים המזויפים. לכל הפחות, כך נטען, יש בכך כדי ללמד על היסוד הנפשי של הנאשם מס' 2 ועל כך, שהוא ידע כי המסמכים שנמסרו לטיפולו הם מסמכים מזויפים.