מדובר בגרסה שקרית. כפי שהובא בהרחבה לעיל לעניין מערבותו של נאשם מס' 4 באישום מס' 1, בהתאם לעדויות של ווליד הייב ושל עבדאלטיף מורד, שהיו מקובלות עליי בעניין זה באופן מלא, עבדאלטיף מורד לא שילם שקל אחד לוליד הייב בגין הקרקע שהוא רכש, וליד
--- סוף עמוד 242 ---
הייב היה רק חותמת גומי בעסקה זו, ואת המשא ומתן והסיכומים ניהל עבדאלטיף מורד עם נאשם מס' 4, שאף שילם לו את מלוא התמורה המוסכמת בגין הקרקע. על כן, לא ייתכן שוליד הייב סיפר לו שקיבל כספים ממורד ולא ייתכן שעבדאלטיף מורד סיפר לו ששילם לוליד ושהוא מתכוון לתבוע אותו. גרסה שקרית זו העלה נאשם מס' 2, על מנת להרחיק את החשדות נגדו ולחסוך מעצמו את הצורך להתמודד עם השאלות הנוגעות למעורבות הנאשם מס' 4, מדוע הוא ניהל את המשא ומתן עם עבדאלטיף מורד והגיע אתו להסכמות בנוגע לקרקע, ומדוע תשלום התמורה בוצע לידיו של נאשם מס' 4.
540. גם באשר לחלקו של נאשם מס' 4 בעסקה עם עבדאלטיף מורד מסר נאשם מס' 2 עדות בעייתית, מתפתחת ולא אמינה, בלשון המעטה. כך, בהודעתו במשטרה מיום 20.5.2015 (ת/51) ניסה נאשם מס' 2 למזער את חלקו של נאשם מס' 4 באישום מס' 1 ולשאלת החוקר לעניין הקשר בין אחמד סעידה לתיק זה טען נאשם מס' 2:
"אני לא בטוח שיש לו קשר אבל יכול להיות שאחמד סעידה תיווך את העסקה בין וליד לבין מוראד, אבל לא בטוח, אבל אחמד סעידה לא היה מעורב לדעתי באופן ישיר בתיק הזה, אחמד סעידה הוא חבר של עאדל פלאח זה בטוח, אז יכול להיות שכן היה לו קשר" (ש' 114-116).
לפי גרסה זו, לנאשם מס' 2 אין ידיעה אישית בכל הנוגע למעורבותו של נאשם מס' 4 בפרשה נשוא אישום מס' 1, הוא מניח שנאשם מס' 4 תיווך בעסקה בין וליד הייב לבין עבדאלטיף מורד אם כי אין לו ידיעה אישית וממשית בעניין זה, והוא מסיק על מעורבות זו רק מעצם היותו חבר של נאשם מס' 3. בהמשך חקירותיו ולאחר שהבין כי בידי המשטרה ראיות המלמדות על מעורבות ישירה של נאשם מס' 4 בפרשה נשוא אישום מס' 1, שינה נאשם מס' 2 את גרסתו באשר למעורבותו של נאשם מס' 4, וטען בהודעתו מיום 9.6.2015 (ת/59):
"ש. מה הוא (אחמד סעידה – ע.ט.) הרוויח מכל עסקאות המקרקעין האלה שהוא הביא לך?
ת. ממני הוא לא קיבל כסף, אני מניח שמוראד שילם לו דמי תיווך, אני לא יודע כמה ולא בנוכחותי.
ש. איך אתה יודע שמוראד שילם לו?
ת. כי אחמד סעידה הביא אותו ועזר לו והיה פעיל בעסקה בין וליד לבין מוראד. אני לא יודע כמה שילם לו ואם היה תשלום, לא היה בנוכחותי". (ש' 92-95).